הראשונים נחלקו בהגדרת כלי בן יומו, האם "לינת לילה" (שלא בישלו דבר בסיר מהשקיעה עד הזריחה) פוגמת את הבלוע בכלי או שרק לאחר כ"ד שעות נפגם הבלוע. לדעת רש"י ורבינו תם לינת לילה פוגמת, ולדעת ספר התרומה ורא"ש וראשונים נוספים הבלוע נפגם רק לאחר כ"ד שעות. להלכה נפסק להחמיר שהבלוע נפגם רק לאחר כ"ד שעות. אמנם הבית יוסף בפסיקתו בנידון שלנו צירף את שיטת רש"י ורבינו תם.
הבית יוסף הכריע שדי בלינת לילה כדי שהמים לא ייעשו נבילה אפילו באיסור בשר בחלב:
נזכיר שלהבנת הבית יוסף המחלוקת בין ספר התרומה לסמ"ק תלויה בדין חתיכה נעשית נבילה. לפי זה הבית יוסף שפוסק בכל מקום שחתיכה אינה נעשית נבילה בשאר איסורים צריך לפסוק כאן שאם הכלי היה בלוע מאיסור – אין צורך למנות שוב משעת חימום המים, ואם הכלי היה בלוע מתערובת בשר בחלב – יש למנות שוב משעת חימום המים. אמנם הבית יוסף כתב שאם עבר לילה בין בישול האיסור לבין חימום המים (שאז אפשר לצרף את שיטת רש"י ור"ת) – אפילו אם הקדירה היתה בלועה מתערובת בשר בחלב יש להקל שאין צורך למנות שוב משעת חימום המים.
לשון השו"ע:
לפי זה נבין את לשון השו"ע : "קדרה שהיא בלועה מבשר וחלב שנתבשלו בה ביחד או בזה אחר זה, וקודם שעבר לילה אחת הוחמו בה מים – חשיבה (נחשבת) בת יומה עד שתשהה מעת לעת משעה שהוחמו בה המים" (אבל אם עבר לילה אחד לפני שהוחמו בה מים – אין צורך להמתין מעת לעת משעת בישול המים).
הרמ"א הוסיף שגם אם עבר לילה בין הבשר לחלב לא נעשו המים נבילה:
הרמ"א הוסיף שהוא הדין אם עבר לילה בין בישול הבשר לבישול החלב, ולאחר מכן חוממו המים מיד לאחר בישול החלב – גם כן הדין הוא שיש להקל שאין צורך למנות משעת חימום המים, והיינו שגם בזה יש לצרף את שיטת רש"י ורבינו תם שלפיה אין כאן כלל איסור בשר בחלב (שהרי עבר לילה ביניהם), וכיון שמצרפים שיטה זו ניתן להקל ולמנות את הכ"ד שעות משעת בישול החלב ולא משעת בישול המים (אמנם הש"ך דחה את השוואת הרמ"א וביאר שהבית יוסף היקל דווקא במקרה המתואר בשו"ע ולא במקרה שהוסיף הרמ"א).
לרמ"א המים נעשים נבילה גם בשאר איסורים:
עוד כתב הרמ"א שכיון שלהלכה אומרים חתיכה נעשית נבילה בכל האיסורים (כך שיטת הרמ"א בניגוד לשו"ע) הרי שדין זה אינו רק בבשר בחלב אלא גם בשאר איסורים, אלא אם כן מדובר במקום הפסד שאז יש לסמוך על הסוברים שאין אומרים חנ"נ בשאר איסורים ולא למנות שוב משעת חימום המים (הש"ך ביאר שכוונת הרמ"א אפילו להפסד מועט, שכן בהפסד מרובה בלאו הכי אנו בני אשכנז מקילים שלא אומרים חתיכה נעשית נבילה בשאר איסורים בתערובת לח בלח).
תשובה על פי האמור
לשיטת השו"ע הסיר אינו נחשב בן יומו, כיון שאין אומרים חנ"נ בשאר איסורים, וממילא הפסטה אמנם נאסרה באכילה אך לא נעשתה נבילה, ולכן אין צורך למנות 24 שעות משעת בישול הפסטה אלא רק משעת בישול הבשר, וכיון שבשעת בישול התפוחי אדמה עברו 30 שעות משעת בישול הבשר – טעם הבשר שבסיר בשעת הבישול הוא טעם פגום, והתפוחי אדמה מותרים.
לשיטת הרמ"א לכאורה הסיר הוא בן יומו, כיון שאומרים חנ"נ בשאר איסורים והפסטה נעשית נבילה, וממילא גם התפוחי אדמה נאסרו כיון שלא עברו 24 שעות משעת בישול הפסטה שנחשב כמו בישול של איסור. אכן אם עבר לילה בין בישול הבשר לבין בישול הפסטה, או שעבר לילה בין בישול הפסטה לבין בישול התפוחי אדמה – יש לצרף את שיטת רש"י ורבינו תם שלינת לילה פוגמת, ומאחר שעברו יותר מ-24 שעות בין בישול הבשר לבישול התפוחי אדמה – ניתן להתיר את התפוחי אדמה באכילה.
לשיטת הש"ך אין לדון כאן מדין חתיכה נעשית נבילה, אלא מדין נ"ט בר נ"ט. לשיטתו: בשעת בישול הבשר הטרף – הסיר בלע טעם של איסור, ולפני שטעם זה נעשה פגום בישלו בסיר זה פסטה, וממילא יש בפסטה נ"ט בר נ"ט דאיסורא (מהבשר לסיר ומהסיר לפסטה, ועדיין הטעם משובח ולא נפגם), וכל זמן שלא עברו 24 שעות משעת בישול הפסטה עדיין הטעם אוסר, ולכן התפוחי אדמה נאסרים באכילה (ואם עבר לילה בין בישול הבשר לבישול הפסטה, צריך עיון האם הש"ך יודה שאפשר לצרף את שיטת רש"י ורבינו תם הסוברים שהטעם שהגיע אל הפסטה כבר נחשב טעם פגום, ועל סמך זה להתיר את התפוחי אדמה, מפני שכבר אין זה נ"ט בר נ"ט דאיסורא, שהרי טעם פגום אינו איסור).
שאלה 21
במקרה שבו היו כמה בישולים, האם אנחנו מחשיבים בן יומו מהבישול הראשון האסור או שאנחנו מחשיבים את זה מהבישולים הנוספים המותרים שהיו תוך כדי?
בספר התרומה כתב שאם חיממו מים (או בישלו תבשיל) בקדירת איסור בת יומה – נחשבת בת יומה עד שתשהה מעת לעת (24 שעות) מזמן חימום המים, שהרי צריך לשער במים שישים כנגד כל הקדירה (שכל הקדירה נחשבת איסור), וכיון שלא היה במים שישים כנגד הקדירה נאסרו המים, והרי זה כאילו בישלו בקדירה זו כעת איסור חדש וצריך להמתין 24 שעות עד שתיחשב כאינה בת יומה.
בבשר בחלב נחשב כבן יומו רק עד 24 שעות מהבישול הראשון:
ספר התרומה הוסיף שבבשר בחלב הדין שונה, והיינו שאם בישלו בקדירה בשר ובתוך מעת לעת חיממו בה מים (או בישלו בה תבשיל פרווה), ולאחר ששהתה הקדירה מעת לעת מבישול הבשר בישלו בה חלב – החלב מותר אף על פי שבושל בתוך מעת לעת מחימום המים.
טעם החילוק משום שבבשר בחלב יש כאן נ"ט בר נ"ט דהיתרא:
טעם החילוק בין איסור לבין בשר בחלב הוא מפני שבקדירה שבלוע בה איסור וחיממו בה מים תוך מעת לעת נעשו המים שבקדירה נבלה, מה שאין כן בבשר בחלב שהמים שחוממו בין הבשר לחלב מותרים, ואם כן יש כאן נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא (הבשר נתן טעם בקדירה והקדירה נתנה טעם במים ועדיין הוא היתר).
אם הקדירה נאסרה משום בשר בחלב הרי זה כשאר איסורים:
כמובן שהדברים אמורים במקרה שהמים חוממו בקדירה בין הבשר לבין החלב, אך אם בישלו בקדירה בשר בחלב ביחד או זה אחר זה (וממילא נאסרה הקדירה משום בשר בחלב), ואחר כך חיממו בקדירה מים – צריך למנות 24 שעות משעת חימום המים.
יש מקילים לחשב 24 שעות מבישול האיסור אפילו שבישלו אח"כ שוב בסיר זה:
כל זה לדעת ספר התרומה. אמנם הסמ"ק כתב שיש הרבה החולקים על ספר התרומה ומקילים אפילו בקדירת איסור שחיממו בה מים בתוך מעת לעת, משום שאין כח לנאסר יותר מן האוסר, וכיון שאחרי 24 שעות מבישול האיסור הוא נותן טעם לפגם אין בישול המים נותן לו כח לאסור אחר כך.
טעם המחמירים משום שחתיכה נעשית נבילה אפילו בשאר איסורים:
למעשה, מחלוקת זו תלויה בשאלה האם חתיכה נעשית נבילה בשאר איסורים או לא. דהנה באיסור בשר בחלב מוסכם שחתיכה נעשית נבילה, וממילא במקרה שהקדירה בלועה מאיסור בשר בחלב בן יומו, כגון שבישלו בה בשר וחלב יחד או בזה אחר זה בתוך מעת לעת, ואחר כך בתוך כ"ד שעות מזמן שנאסרה חיממו בה מים – הכל מודים שצריך למנות שוב כ"ד שעות משעת חימום המים כדי שלא תיחשב בת יומה, שהרי המים בלעו איסור בשר בחלב ונעשו נבילה, והקדירה בלעה את המים האסורים.
אבל בשאר איסורים יש הסוברים שלא אומרים חתיכה נעשית נבילה (שיטה זו ידועה בשם שיטת רבינו אפרים), וזוהי שיטת המקילים שהביא הסמ"ק. ויש אומרים שגם בשאר איסורים אומרים חתיכה נעשית נבילה, וזוהי שיטת ספר התרומה.
טעם זה אינו עולה יפה עם דברי הטור:
כך למד הבית יוסף במחלוקת הראשונים. הקושי בהבנה זו, שהטור הביא את דברי ספר התרומה בסתם, ומצד שני סובר הטור (בסימן צב) שלא אומרים חתיכה נעשית נבילה בשאר איסורים. על כרחך צריך להדחק ולומר שמה שהטור אצלנו הביא את דברי ספר התרומה אין כוונתו לפסוק כדבריו.
להבנת הש"ך טעם המחמירים משום נ"ט בר נ"ט דאיסורא:
אבל הש"ך ביאר באופן אחר את דברי הראשונים. להבנתו: ספר התרומה והטור החמירו שצריך למנות כ"ד שעות שוב משעה שחיממו את המים בכלי האסור, כיון שיש כאן נותן טעם בר נותן טעם דאיסורא (של איסור). כלומר הקדירה בלעה טעם של איסור ולאחר מכן טעם זה (שעדיין לא נפגם) עבר אל המים שחוממו, וכאשר יש לנו טעם של איסור הרי הוא אוסר לעולם אפילו אם מדובר על נותן טעם בר נותן טעם בר נותן טעם וכו' עד סוף העולם. לדברי הש"ך אפילו אם נאמר שלא אומרים חתיכה נעשית נבילה בשאר איסורים – עדיין צריך למנות משעת חימום המים מטעם זה שיש כאן נ"ט בר נ"ט דאיסורא.
מחלוקת נוספת בין הבית יוסף לש"ך:
הש"ך חלק על הבית יוסף בנקודה נוספת שקשורה לדין חתיכה נעשית נבילה בבשר בחלב. להבנת הבית יוסף כיון שבבשר בחלב כולם סוברים שחתיכה נעשית נבילה, הרי שאם הקדירה נאסרה מחמת איסור בשר בחלב לפי כולם צריך למנות משעת חימום המים שנעשו נבילה. אבל הש"ך סבור שהחילוק בין בשר בחלב לשאר איסורים בדין חתיכה נעשית נבילה (לשיטה המחלקת בזה) הוא רק בזמן שנוצר האיסור של בשר בחלב ולא לאחר מכן.
לדברי הש"ך לאחר שהבשר והחלב התחברו הרי זה כשאר איסורים:
לטענת הש"ך: הטעם שבבשר בחלב אומרים חתיכה נעשית נבילה לדברי הכל הוא מפני שבבשר בחלב כל אחד מהם בפני עצמו הוא היתר, ומה שיוצר את האיסור הוא החיבור ביניהם, ולכן בזמן שבשר מתחבר לחלב (כגון שנפל חלב על חתיכת בשר ואין 60 כנגד החלב) – כל חתיכת הבשר נעשית נבילה (מה שאין כן בשאר איסורים לשיטה המקילה, שכאשר היתר בולע טעם של איסור לא נעשה כולו נבילה). אך כל זה בזמן החיבור בין הבשר לחלב, אבל לאחר שיש לפנינו כבר איסור שנוצר מתערובת בשר בחלב, כגון קדירה שבלועה מאיסור בשר בחלב – אין הבדל בין איסור בשר בחלב לבין שאר איסורים, וכשם שבשאר איסורים לא אומרים חתיכה נעשית נבילה לשיטת המקילים כך גם באיסור של תערובת בשר בחלב.
לש"ך מים שחוממו בכלי שבלוע מבשר בחלב לא נעשו נבילה למקילים בחנ"נ בשאר איסורים:
לפי זה טוען הש"ך שאין הבדל בין מים שחוממו בכלי שבלע איסור לבין מים שחוממו בכלי שבלוע מבשר בחלב, שבשני המקרים אם באים אנו לדון מצד חתיכה נעשית נבילה – לשיטת הסוברים שלא אומרים חתיכה נעשית נבילה בשאר איסורים אין צורך למנות שוב משעת חימום המים. ודלא כהבנת הבית יוסף. בין כך ובין כך נזכיר שלשיטת הש"ך הנושא שלנו אינו תלוי בדין חתיכה נעשית נבילה, אלא אפילו מי שסובר שחתיכה אינה נעשית נבילה בשאר איסורים יודה שצריך למנות שוב משעת חימום המים מטעם שיש כאן נ"ט בר נ"ט דאיסורא.
כל זה הוא סקירה כללית של הנושא, כפי שהוא מובא בדברי הגמ' והראשונים, ובס"ד צריכים להאריך עוד בדבר.
