בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה מקור איסור הטמנה ופרטיו וטעמו. והאם הוא אמור גם בהטמנת מאכל בתוך נייר כסף בתוך תבשיל שעל האש. ב) האם יש הבדל בין אם יש בנייר כסף נקבים כדי שמי התבשיל יוכלו להיכנס לתוכו או לא.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רנח סעיף א, שמותר להניח מבעוד יום בערב שבת, כלי שיש בו דבר קר, על גבי קדירה חמה, כי אין זה נחשב כטומן בדבר המוסיף הבל.
ובמשנה ברורה סימן קטן ב' הביא מה שכתבו האחרונים, שאסור לקחת כלי ובתוכו משקה צונן ולתחוב אותו בשבת לתוך כלי מלא מים חמין שיתחמם בתוכו, אפילו אם לא יוכל לבוא לידי יד סולדת בו, שזהו דרך הטמנה ממש - כיון שכולו טמון בתוכו. אבל אם חם כל כך שיוכל לבוא לידי יד סולדת בו, אז אפילו אינה טמונה כולה בתוכו, אלא שמגולה למעלה, וגם אין כוונתו רק להפיג את הצינה בלבד, מכל מקום אסור, מחשש שמא ישכח עד שיהיה היד סולדת בו ויתחייב משום מבשל.
וזאת למרות מה שחידש הטורי זהב, שלזמן מועט שלא מצוי שיתקרר המים חמים, נחשב זה דבר המוסיף הבל, ואם כן אסור אפילו בערב שבת, שאפילו מבעוד יום אסור במוסיף הבל, מכל מקום משום שבספר שולחן עצי שטים כתבו שאין חילוק בין זמן מועט לזמן מרובה, וכן בספר תוספות שבת כתב שאין דברי הטורי זהב מוכרחים בזה. ומכל מקום אם נותן בשבת ורוצה שיתחמם, אסור מטעם שלא הותר בצונן כי אם להפיג צינתו בלבד. (שער הציון שם אות ו').
ועל פי זה כתבו הפוסקים, לאסור לקחת בערב שבת כלי קטן ובתוכו תבשיל ולהטמין אותו בתוך התבשיל שבכלי גדול שמונח על האש, כשכולו טמון בתוך התבשיל, כמבואר בערוך השולחן סעיף ג', וכן משמע בקונטרס אחרון לבעל שולחן ערוך הרב שם אות א'.
ויש מוסיפים לאסור אף תבשיל עטוף בנייר כסף או בשקית ניילון וכדומה, כמבואר בשאלות ותשובות מנחת יצחק חלק ח' סימן יז, וכן בספר שמירת שבת כהלכתה פרק מב סעיף סג.
אמנם מנהג העולם להקל בזה, ויש להם על מה לסמוך, כיון שהמטרה אינה לשם הטמנה בתוך התבשיל, אלא לשם חימום על ידי האש שתחת הקדירה הגדולה, ואלא בכדי שלא יתערבבו התבשילים זה בזה, עוטפו בנייר כסף ושקית ניילון וכדומה. כפי שמכריעים להקל בפשיטות הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך בתיקונים ומילואים לשמירת שבת כהלכתה שם, ובמכתבו בספר מאור השבת חלק ב' מכתב כד, ובספר תשובות והנהגות חלק א' סימן ריג.
אך הרוצה לצאת גם דעת המחמירים, יקפיד שלא תהיה השקית או העטיפה טמונה כולה בתוך התבשיל שבקדירה, (ואף שהקדירה מכוסה בכסויה אין מקום להחמיר להחשיבה כטמון, כי יש הפסק אויר בין המאכל לכיסוי), או יעשה בעטיפה כמה נקבים באופן שיהיה ניכר שאין זה כדרך הטמנה, או שיניח התבשיל בשקית בד, שרוטב התבשיל עובר דרכה. ראה בספר מאור השבת חלק א' מכתב כו.
והנה אותם מאכלים ממולאים, אשר הדרך לבשל אותם כאשר הם כבר עטופים ומשוקעים בתוך תבשיל אחר, (ולא שמבשל אותם בנפרד, ואז מניח אותם בתוך התבשיל האחר עטוף בשקית), לדברי הכל אין בהם חשש הטמנה, (ואפילו כבר בישלם קודם לכן, ועתה מניחם בתבשיל על מנת לחמם אותם), וכפי שמצוי כהיום מאכל קישקע שעטוף בניילון דק או נייר כסף. כמבואר במנחת יצחק שם.
העולה מהאמור: שמעיקר הדין יש להתיר וכן המנהג הרווח. אך יש מחמירים לעשות נקבים או שיהיה מונח בשקית בד, או שלא יהיה כולו מונח בתוך התבשיל וזאת בכדי שלא יהיה איסור הטמנה. [ואם מדובר בתבשיל שהרגילות היא שהוא מתבשל יחד עמו, ורק כדי שלא יתפזר, או כדי שיכולו לקחתו בנוחות לפני האכילה, מניחים אותו בתוך נייר כסף או שקית, לדברי הכל אין בזה חשש איסור].
