בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה ההגדרה של דין וקדשתו ועל ומי נכלל בזה. ב) האם בלוי שינו באיזה אופן שהוא חלק מכך או מצד הידור על כל פנים. ג) האם יש הבדל אם יש כהן במקום או לא.
ראשית יש להביא את המובא במשנה במסכת קידושין פרק ד, עשרה יוחסין עלו מבבל כהני לויי ישראלי חללי גירי וחרורי ממזירי ונתיני שתוקי אסופי. ובמסכת הוריות דף יב עמוד ב, מבואר, שכל המקודש מחברו הוא קודם את חברו.
ומקור הדברים מבואר שם - מתנא דבי רבי ישמעאל על הפסוק 'וקדשתו', שדרשו חכמים - לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון.
ועל פי זה נפסק בשולחן ערוך הלכות קריאת ספר תורה סימן קלה סעיף ג, שכהן קורא בתורה ראשון, ואחריו לוי, ואחריו ישראל. ובפוסקים הביאו זאת מדרשה נוספת שישנה בגמרא, מכך שכתוב בפסוק בנוגע לנתינת ספר התורה ממשה, - 'ויתנה אל הכהנים בני לוי', ושאלו בגמרא לכאורה אין אנו יודעין שהכהנים הם בני לוי, ומה ההדגשה בפסוק שהכהנים הם בני לוי? ומתרצת שמכך יש ללמוד שיש להקדים בעליה לקריאת התורה קודם את הכהנים ואחר כך את הלווים – בני לוי.
ובהמשך הסימן מבואר שאם נכנס הכהן לבית הכנסת לאחר שהתחיל הישראל לברך ברכת התורה, אינו פוסק, אבל אמירת 'ברכו' בלבד עדיין לא נחשבת התחלה, ובזה עומד הישראל בתיבה עד שישלימו כהן ולוי ואז יקרא. ואם אין כהן בבית הכנסת, אזי קורא ישראל במקום כהן, ולא יעלה אחריו לוי. שמאחר וישראל קרא לפניו, אזי אם יעלה אחריו לוי, יאמרו שהראשון היה כהן. ואף שאמר הגבאי 'במקום כהן' כאשר קרא לישראל, מכל מקום חוששים אנו לאנשים שנכנסו רק כעת ולא שמעו מה שהכריז 'במקום כהן'.
וכתב הרמ"א משכל מקום יכול הלוי לעלות לעליית ראשון יוכל לעלות. וכאשר קוראים אותו לעלות, יש לומר 'במקום כהן', בכדי שלא יטעו לומר שהוא כהן.
כמו כן מצינו בהלכות בציעת הפת וברכת המזון בסימן רא סעיף ב, שלא יקדים חכם ישראל - לכהן עם הארץ לברך לפניו בדרך חק ומשפט, אבל לתת לו החכם רשות שיברך, אין בכך כלום. אבל אם הכהן הוא תלמיד חכם אזי מצוה להקדימו, שנאמר: וקדשתו שלמדו מכך – שיש לכבדו לפתוח ראשון ולברך ראשון.
וכתב במגן אברהם שם אות ד', שצריך עיון למה לא נזהרים עכשיו להקדים הכהן לכל דברים אלו, ויש ליזהר בזה מאחר שהם מהתורה, ומיישב שאפשר שזהו משום שאין אנו בקיאים ביחוסי הכהונה כמבואר בסוף סימן תנז. ובמשנה ברורה לאחר שהביא את דברי המגן אברהם שמצדד למצוא קצת טעם למנהג, כתב, שמכל מקום לכתחילה בוודאי יש ליזהר בזה.
כמו כן הביא במגן אברהם שם, שזהו רק לכבוד הכהן, ובאמת אם הכהן רוצה לחלוק כבוד לאחר - מותר.
ובנוגע להקדמת לוי לישראל כתב בטור שם בשם יש אומרים, שצריך להקדים אף הלוי לישראל שהרי התנא רבי יהושוע בבן לוי אמר - מימי לא בירך ישראל לפני. אך כתב על דבריו שאין נראה הוכחה מכך, מאחר ושם מצד גדולתו אמר ולא מצד הדין. והבית חדש כתב ליישב דעתם, כי אי אפשר לומר שלא סעד מימיו אצל מי שגדול ממנו ולמרות זאת בירך הוא. וכן יסד בחרוז נודה לשמך – 'ברשות הכהנים והלוים', ומאחר ומצינו שלגבי ליטול צדקה ולקרות בתורה הלוי קודם, אם כן הוא הדין לגבי שאר דברים כי אין לימוד למחצה.
וכמבואר בשולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנא סעיף ט, שאם היו לפניו עניים הרבה, ואין בכיס לפרנס או לכסות או לפדות את כולם, מקדים הכהן ללוי, והלוי לישראל.
וכן כתב במגן גיבורים שם אות ד', שבמקום שאין כהן, לוי קודם לישראל. ובמשנה ברורה שם אות יג, שטוב להקדים הלוי גם כן לישראל אם הם שוין בחכמה – בברכת המזון, ובברכת המוציא, וכן בנתינת הצדקה, שהרי מקדימים אותו בקריאה גם כן לפני ישראל.
העולה מן האמור: לכתחילה יש להקדים גם כיום את הכהן לגבי כל דבר בעל חשיבות. ואך לוי מצאנו שכתבו הפוסקים כמה דיני קדימה לגביו (כמו למשל לגבי צדקה וקריאת התורה), ויש פוסקים שהסיקו מכך שכמו כן הוא הדין גם לגבי שאר דברים (כמו ברכת המזון, וכדומה) שנכון להקדימו לישראל.
