בגמרא במסכת ביצה מובאת ברייתא לפיה ביצה שנולדה בשבת או ביום טוב אין מטלטלים אותה, וספיקה אסורה, כלומר אם יש ספק האם נולדה ביום חול או שנולדה בשבת (או יום טוב) – הולכים להחמיר ואסורה, ואם התערבה באלף ביצים אחרות – כולן אסורות (כיון שהביצה האסורה "יש לה מתירין", שבמוצאי שבת או יום טוב תהיה מותרת, ודבר שיש לו מתירין אפילו באלף אינו בטל).
לרבינו תם ביצה מסופקת שהתערבה אינה אוסרת:
רבינו תם פירש שמה שאמרה הברייתא שאם התערבה באלף כולן אסורות אינו מתייחס ל"ספיקה", אלא לביצה שבוודאי נולדה בשבת או יום טוב, שביצה כזו אם התערבה באלף כולן אסורות. אבל אם ביצה שיש לגביה ספק שמא נולדה ביום חול התערבה באלף – התערובת אינה נאסרת, שהרי יש כאן ספק ספיקא, שכן בזמן שאדם לוקח ביצה אחת מתוך התערובת יש להסתפק תחילה האם זו הביצה שנפלה לתוך הביצים המותרות, ואם נאמר שזו הביצה שנפלה ישנו ספק נוסף שמא נולדה ביום חול ואינה אסורה כלל.
לר"י ביצה מסופקת שהתערבה אוסרת:
אבל ר"י (רבינו יצחק מבעלי התוספות) פירש שמה שאמרה הברייתא שאם התערבה באלף כולן אסורות, מתייחס למה שאמרה הברייתא קודם לכן שספיקה אסורה. והיינו שאם אותה הביצה המסופקת התערבה באלף ביצים מותרות – כולן אסורות, כיון שהביצה המסופקת כבר נאסרה (מחמת הספק), וכעת אוסרת היא את כל התערובת מדין איסור שיש לו מתירין.
לר"י אין אומרים ספק ספיקא כשספק אחד בגוף וספק אחד בתערובת:
לשיטת ר"י: במקרה כזה לא אומרים "ספק ספיקא" כיון שספק אחד הוא בגוף הביצה (מתי נולדה), וספק שני הוא מצד התערובת. כלומר לשיטת ר"י כדי לומר "ספק ספיקא" צריך ששני הספיקות יהיו מאותו סוג של ספק, כגון שני ספיקות הבאות מכח שתי תערובות (לדוגמא: טבעת של עבודה זרה שנפלה לאלף טבעות של היתר, ומתערובת זו נפלה טבעת אחת לאלף טבעות נוספות, שכאשר אדם לוקח טבעת מהתערובת השניה יש בה שני ספיקות מאותו סוג – שמא איננה הטבעת שנפלה לכאן מהתערובת הראשונה, ואם תאמר שזוהי הטבעת שנפלה לכאן מהתערובת הראשונה – שמא איננה הטבעת של העבודה זרה שנפלה לתערובת הראשונה), אבל כשספק אחד בגוף האיסור וספק אחד בתערובת – אין אומרים ספק ספיקא.
הרשב"א חשש לשיטת ר"י:
הרשב"א כתב שבירושלמי משמע כרבינו תם, אך מכל מקום יש לחשוש לשיטת ר"י, ולכן במקרה של ביצה ספק טריפה או חתיכת בשר ספק טריפה שהתערבה באחרות – כולן אסורות, כדין טריפה וודאי שהתערבה באחרות, שאם מדובר על בריה או על חתיכה הראויה להתכבד וכיוצא בזה מדברים שאינם מתבטלים – אפילו אם יש בתערובת אלף של היתר כנגד הספק טריפה – כולן אסורות, שאין לומר בזה "ספק ספיקא" (ספק מצד התערובת וספק שמא היא טריפה), כיון שספק אחד הוא בגוף וספק אחד בתערובת ואין אומרים בזה ספק ספיקא לשיטת ר"י.
פסיקת האחרונים:
השו"ע החמיר בספק טריפה שהתערב כשיטת ר"י:
השו"ע פסק כר"י: "ספק טרפה שנתערב באחרות – כולן אסורות עד שיהא בהיתר כדי לבטל האיסור אם הוא מדברים המתבטלים (כגון דבר שמתבטל ב-60 צריך 60 של היתר כנגדו), שכיון שספק הראשון היה בגופו, אין להתירו מספק ספיקא".
הרמ"א ביאר שלא ניתן לומר על ספק טריפה שמא אינו איסור:
הרמ"א כתב: "ויש אומרים הטעם דאסור הואיל והספק הוא איסור מדאורייתא, ולא נוכל לומר עוד ספק שאין כאן איסור, רק שנתערב באחרים, לא מקרי ספק ספיקא ואסור". כלומר לדברי הרמ"א כיון שהספק הראשון הוא ספק באיסור תורה (כגון ספק טריפה) שדינו להחמיר, הרי לאחר מכן כשהתערב בהיתר יש לדון אותו ככל איסור שהתערב, ולא ניתן לומר שמא אינו איסור כלל. מדברי הרמ"א עולה שאם מדובר בספק איסור דרבנן שהתערב – התערובת מותרת.
האחרונים הסכימו להקל בספק איסור דרבנן שהתערב:
הש"ך האריך לדון במה נחלקו השו"ע והרמ"א, והעלה את האפשרות שהשו"ע מחמיר אפילו בספק איסור דרבנן שהתערב, או שאין כאן מחלוקת כלל בין השו"ע לרמ"א וגם השו"ע מודה שיש לחלק בזה בין ספק איסור תורה שהתערב לספק איסור דרבנן שהתערב. בין כך ובין כך, להלכה פסק הש"ך להקל בספק איסור דרבנן שהתערב. והט"ז היקל אפילו במקרה שיש מחלוקת לגבי הספק איסור שהתערב האם איסורו מדאורייתא או שאיסורו מדרבנן (על הצד שהוא איסור).
מה הדין כשהספק בגוף והספק בתערובת נודעו יחד:
למשאת בנימין אפילו ר"י מודה שאומרים בזה ספק ספיקא:
לדעת משאת בנימין כל מה שאסר ר"י כשספק אחד בגוף וספק אחד בתערובת הוא רק במקרה שהספק בגוף התגלה לפני התערובת, שבמקרה כזה בזמן שהתגלה הספק בגוף פסקנו את דינו לאיסור, וממילא לאחר מכן כשהתערב בהיתר כבר אי אפשר לומר שמא אינו איסור. אבל במקרה שהספק בגוף נודע רק לאחר שהתערב בהיתר, כגון שהתערבו כמה ביצים ביחד, ולאחר מכן נודע שתרנגולת מסויימת היא ספק טריפה, וידוע שאחת הביצים שבתערובת נולדה מתרנגולת זו לאחר שאירע לה המעשה שמחמתו היא ספק טריפה – הרי זה ככל ספק ספיקא שפוסקים בו להקל, כיון שעדיין לא אסרנו את הביצה מחמת הספק בגופה, אלא שני הספיקות (בגוף ובתערובת) באו לפנינו באותו הזמן, וממילא ניתן לומר בזה ספק ספיקא. כשיטת משאת בנימין מובא בבית יוסף במקום אחר , ומשמע שהבית יוסף מסכים לכך.
לרוב אחרוני אשכנז אין אומרים בזה ספק ספיקא:
אבל לדעת הרמ"א (בדרכי משה) הש"ך והט"ז ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובת אינם מצטרפים לספק ספיקא אפילו כששני הספיקות נודעו יחד ובאו לפנינו באותו הזמן. אכן במקרה של הפסד מרובה בסעודת מצוה, כתב הש"ך שאפשר להקל כמשאת בנימין, אך בתנאי שלא יאכל את כל התערובת בבת אחת, ויאכל כל פעם שתי חתיכות (או שני ביצים) יחד (שאז אחת מהן בוודאי היתר).
ועל פי כל האמור לעיל מובן, שכל התרנגולות בחזקת איסור עד שייבדקו, כיון שבעלי חיים אינם בטלים, ואין לומר כאן ספק ספיקא משום שספק אחד הוא בגוף התרנגולת וספק שני בתערובת. הרמ"א הוסיף לנמק שכיון שהספק הראשון הוא ספק תורה שדינו להחמיר, הרי לאחר מכן כשהתערב בהיתר יש לדון אותו ככל איסור שהתערב ולא ניתן לומר שמא אינו איסור.
