דיני בריה

דין הבריה:
יש ראשונים שלמדנו מהירושלמי שבריה בטילה ב-960. אולם לדעת רוב הראשונים בירושלמי מדובר רק על פליטת הבריה (כשהוציא מהתערובת את גוף הבריה), אבל הבריה עצמה אינה בטילה אפילו באלף. וכך נפסק להלכה בשו"ע.
ספק בריה:
הט"ז ביאר שחכמים החמירו בבריה שלא תתבטל, כיון שמן התורה יש חשיבות לבריה בכך שלוקים על אכילתה אפילו שאין בה כזית, והיינו שכל החומרא שבריה אינה מתבטלת היא חומרא מדברי חכמים. לאור זאת כתב הט"ז שדבר שאינו מוגדר בוודאות כבריה אלא יש לגביו ספק אם מוגדר כבריה – מתבטל, כדין ספק באיסור דרבנן דרבנן שהולכים בו להקל (אמנם במקרה של וודאי בריה, והאיסור עצמו מסופק, כגון ביצים של עוף שהוא ספק טריפה – הרי זה ככל בריה שאינה בטילה).
לדברי הט"ז יש להקל בספיקות של כל הדברים שאינם בטילים, כגון חתיכה הראויה להתכבד או דבר שבמנין, כיון שמן התורה כל דבר בטל ברוב (אם אינו נותן טעם) ורק חכמים החמירו בדברים מסויימים שאינם בטלים, ובספק של איסור דרבנן הולכים להקל.
פליטה של בריה בתוך התערובת:
בריה שהוציאה מהתערובת אוסרת רק אם נותנת טעם:
המשנה במסכת חולין לגבי גיד הנשה שהתבשל עם גידים המותרים באכילה, שאם הוציאו מהתערובת ולא נתן טעם בגידים האחרים – הגידים מותרים כשהיו, ואם לא הוציאו מהתערובת או שנתן טעם בגידים האחרים – הגידים נאסרו. עוד מובא שם במשנה שהרוטב בנותן טעם, כלומר שהרוטב של התערובת נאסר אם קיבל טעם מגיד הנשה.
כך לדברי המשנה. אמנם בגמרא שם נפסק להלכה שגידים אינם נותנים טעם, וממילא הגידים האחרים תמיד מותרים אם הוציא מהם את גיד הנשה. אבל על כל פנים ניתן ללמוד ממשנה זו את העיקרון לגבי שאר בריה (חוץ מגיד הנשה) שאם הוציאה מהתערובת ולא נתנה טעם – התערובת מותרת.
אם הוציא את כל הבריה ויש 60 כנגדה – התערובת מותרת:
על פי זה פסקו טור ושו"ע : "דבר שהוא בריה שנתבשל עם ההיתר, אם אינו מכירו הכל אסור, והרוטב בנותן טעם. ואם מכירו – זורקו, והאחרים והרוטב צריך שיהיה בהם 60 כנגדו" (שאף על פי שהבריה עצמה אינה בטילה אפילו באלף – טעמה בטל. וצריך לסנן את הרוטב כדי לוודא שאין בו שאריות מגוף הבריה ).
שומן הגיד נותן טעם, והגיד עצמו אינו נותן טעם:
המשך טור ושו"ע: "חוץ מגיד הנשה שאין טעמו אוסר, דאין בגידים בנותן טעם. אבל שמנו (השומן של הגיד) אוסר , וצריך ששים כנגדו להתיר הרוטב. לפיכך ירך שנתבשל עם גידו, אם מכירו זורקו, וכל השאר מותר אם יש בו 60 כנגד שמנו. ואם אינו מכירו, כל החתיכות אסורות. ואם יש בקדירה 60 כנגד השומן – מותר הרוטב, ואם לאו אסור. ואם נימוח הגיד ואינו ניכר (שכבר אין לו חשיבות של בריה) – צריך גם כן 60 כנגדו" .
ירקות מבושלים או מרק ירקות שנמצאו בהם תולעים:
בריה שנאבדה בתבשיל אוסרת:
כתב השו"ע על פי שו"ת הרשב"א: "קדירה של מרק שנפל שם בריה ונאבדה – אסור הכל" (אלא אם כן יכול לסנן את הבריה ). כלומר במקרה שאדם ראה שנפלה תולעת לתוך מרק ואינו יכול להוציאה – המרק אסור באכילה אפילו אם נפלה בו רק תולעת אחת, שהרי בריה אינה בטילה.
ירקות מבושלים שנמצאו בהם שלשה תולעים הוחזקו כמתולעים:
אמנם לגבי מקרה שהאדם לא ראה תולעת נופלת אלא מצא תולעים בתוך ירקות מבושלים או בתוך מרק, ויש באפשרותו להוציאן, כתב השו"ע על פי שו"ת הרשב"א: "ירקות מבושלים שנמצאו בהם שלשה תולעים – הירקות אסורים (אפילו לאחר שהוציאו מהם את התולעים, כיון שיש לחוש שמא יש שם תולעים נוספות שאינן ניכרות). אבל מי השלקות (המרק) – מסננן ומותרים, וכן הבשר ירחצנו ויבדקנו ומותר".
הב"ח מחמיר אפילו בשני תולעים, אבל הט"ז מיקל כשו"ע:
הב"ח כתב שבתשובת הרשב"א משמע שכבר בזמן שנמצאו שני תולעים צריך לחשוש לתולעים נוספות, וממילא להלכה יש להחמיר יותר ממה שכתב בשו"ע. אבל הט"ז כתב שטעות סופר נפלה בתשובת הרשב"א, והעיקר להלכה כמובא בשו"ע, שהרי להלכה קיימא לן כשיטת רבי שמעון בן גמליאל שחזקה היא בשלש פעמים, ולא בשתי פעמים כשיטת רבי (מלבד בספק נפשות שבזה חוששים לשיטת רבי הסובר שחזקה נקבעת בשתי פעמים).