בשר וחלב

בגמרא במסכת זבחים נחלקו ריש לקיש ורבי אלעזר לגבי אדם שערבב שלשה איסורים שונים של קדשים – פיגול, נותר וטמא (קורבן שנפסל מחמת טומאה), ואכל את שלושת האיסורים בבת אחת.
לדעת ריש לקיש פטור ממלקות, כיון שהפיגול מצטרף אל הנותר וביחד הם מבטלים את הטמא, באופן שהטמא הוא מיעוט בתערובת ואין חייבים מלקות על אכילתו, ועל דרך זו הפיגול מצטרף אל הטמא לבטל את הנותר, והנותר מצטרף אל הטמא לבטל את הפיגול. כלומר מאחר שאף אחד מהאיסורים אינו מהווה רוב בתערובת אלא בטל ברוב – אינו חייב על אכילתו (בוודאי שאסור לאכול תערובת זו אך אינו חייב על כך מלקות). נמצא שלדעת ריש לקיש איסורים מבטלים זה את זה.
אמנם לדעת רבי אלעזר האוכל תערובת של פיגול נותר וטמא חייב, כיון שאיסורים אינם מבטלים זה את זה אלא רק דבר של היתר יכול לבטל איסור.
הראשונים נחלקו כמי לפסוק:
הרמב"ם פסק כרבי אלעזר, שאיסורים אינם מבטלים זה את זה. אבל הרא"ש והטור פסקו כריש לקיש, שאיסורים מבטלים זה את זה.
השו"ע פסק כרא"ש:
שו"ע : "קדירה שיש בה 59 זיתים היתר (מאכל היתר בשיעור נפח של 59 זיתים), ונפלו בה שני זיתים אחד של דם ואחר של חֵלֶב (דם בשיעור כזית וחֵלֶב בשיעור כזית) – כל אחד מצטרף עם ה-59 של היתר לבטל חבירו".
השו"ע הוסיף: "וכן 29 זיתים של היתר שנפל בהם כזית חֵלֶב, ובקדירה אחרת היו 30 של היתר ונפל לתוכו כזית של דם, ונתערבו בשוגג – מותר".
טעמו של הרא"ש שאף אחד מהאיסורים אינו יכול ליתן טעם:
הרא"ש ביאר את טעם ההיתר בסברא, שהרי כל איסור בטל כשאינו יכול ליתן טעם בהיתר, וכיון שטעם דם אינו שווה לטעם חֵלֶב – הרי טעם הדם מתבטל ב-60 כנגדו ואינו יכול ליתן טעם בהיתר, וכן טעם החֵלֶב מתבטל ב-60 כנגדו ואינו יכול ליתן טעם בהיתר, דמה איכפת לנו אם ההיתר ביטל את האיסור או האיסור ביטל את האיסור, העיקר הוא שהאיסור אינו יכול לתת טעם בהיתר וממילא הוא מתבטל.
ביאור הסיפא של השו"ע לשיטה שאומרים חנ"נ בכל האיסורים:
29 זיתים של היתר שנפל בהם כזית חֵלֶב לכאורה נעשו נבילה:
השו"ע והרמ"א נחלקו האם אומרים "חתיכה נעשית נבילה" בשאר איסורים (זו דעת הרמ"א) או שאומרים חנ"נ רק בבשר בחלב (זו דעת השו"ע). לכאורה הדוגמא השניה שהביא השו"ע שנפל כזית חֵלֶב לתוך 29 זיתים של היתר היא דוגמא למקרה שאפשר לומר שחתיכה נעשית נבילה, שהרי אותו כזית חֵלֶב שהיה כנגדו רק 29 של היתר אסר את כל ה-29, ולפי מי שסובר שאומרים חתיכה נעשית נבילה בשאר איסורים הרי כל התערובת הזו נעשתה נבילה, ולאחר מכן כשאותה תערובת התערבה בשוגג עם התערובת השניה (שבה יש 30 של היתר עם כזית אחד של דם) הרי כבר לא ניתן לומר שיש כאן 60 כנגד כל איסור, שהרי כל תערובת כבר נעשתה נבילה בפני עצמה והכל אסור.
מדוע הרמ"א לא חלק על הסיפא של השו"ע:
לאור זאת הקשה הש"ך על הרמ"א מדוע לא העיר על דברי השו"ע שבדוגמא השניה הכל אסור למנהג בני אשכנז הפוסקים שאומרים חנ"נ בכל האיסורים.
תירוץ ראשון: מדובר בתערובת לח בלח בהפסד מרובה:
הש"ך תירץ שלשיטת הרמ"א אפשר להעמיד את המקרה בתערובת לח בלח כשיש הפסד מרובה, שבמקרה כזה סובר הרמ"א שמקילים ולא אומרים חנ"נ בשאר איסורים.
באופן כללי, המושג "תערובת לח בלח" כולל בתוכו כל תערובת שבה חלקי התערובת נותנים טעם אחד בשני, ואין זה משנה אם שני חלקי התערובת הם לחים או שאחד מהם יבש, כיון שסוף סוף יש כאן נתינת טעם (ורק אם שניהם יבשים ללא רוטב באופן שאין נתינת טעם, כבר אין זה בגדר לח בלח אלא בגדר יבש ביבש). אולם כאן הכוונה היא לתערובת לח בלח במובן המילולי של המילה, והיינו ששני חלקי התערובת הם נוזליים ממש, באופן שנוצרה כאן תערובת שכולה נוזלית, ובזה סובר הרמ"א שכיון שאין כאן חתיכה מוצקה לומר עליה שנעשית נבילה – אפשר להקל בהפסד מרובה שלא אומרים בתערובת כזו חנ"נ בשני איסורים .
תירוץ שני: מדובר שהתערובות התערבו לפני שנודעו האיסורים:
עוד תירץ הש"ך שאפשר להעמיד במקרה ששתי התערובות האסורות התערבו ביניהן לפני שנודע שבכל אחת מהן יש כזית איסור, שבמקרה שנוסף היתר על תערובת אסורה בשוגג לפני שנודע שהתערובת אסורה – לשיטת הרמ"א בספרו תורת חטאת לא אומרים חנ"נ בשאר איסורים, ואם כן גם במקרה כזה (שנודע שבכל אחת מהתערובות יש כזית איסור רק לאחר שהתערבו ביניהן) לא אומרים חנ"נ (כך תירץ הש"ך בשיטת הרמ"א. אבל הש"ך עצמו סובר שאומרים חנ"נ אפילו במקרה שנודע שיש כאן איסור רק לאחר שניתווסף היתר ).
הש"ך הביא דוגמאות נוספות לאיסורים המבטלים זה את זה:
דוגמא מאיסור בשר בחלב:
אם נפלה גבינה בשיעור כזית למאכל פרווה בשיעור 29 זיתים, ובסיר אחר נפל בשר בשיעור כזית למאכל פרווה בשיעור 30 זיתים, והתערבו שתי התערובות בשוגג – הכל מותר, כיון שיש 59 פרווה וכזית אחד של בשר כנגד הגבינה, וכן 59 פרווה וכזית אחד של גבינה כנגד הבשר, ולא שייך לומר בזה חנ"נ שהרי התערובת של כזית גבינה עם מאכל פרווה וכן התערובת של כזית בשר עם מאכל פרווה הן תערובות של היתר.
קצת יותר מכזית חֵלֶב שנפלה ל-61 זיתים שאחד מהם דם:
אם נפל דם בשיעור כזית לתוך מאכל של היתר בשיעור 60 זיתים, ואחר כך נפל חֵלֶב בשיעור של קצת יותר מכזית לאותם 61 זיתים שבתערובת – אין צורך בפעמיים 60 לבטל את שני הכזיתים של האיסור (הכזית דם והכזית חֵלֶב), אלא הכזית דם שנפל בראשונה מצטרף לבטל את החֵלֶב, וזאת אף על פי שללא הכזית דם לא היה מספיק היתר לבטל את החֵלֶב (שהרי נפל קצת יותר מכזית של חֵלֶב ויש כאן רק 60 זיתים של היתר).
חתיכות של היתר שנעשו נבילה מחמת אותו איסור מצטרפות לאסור:
חוות דעת הוסיף שמה שאמר הש"ך שכזית דם מצטרף לבטל את החֵלֶב (או להיפך) הוא גם במקרה שלא מדובר על כזית חֵלֶב ממש וכזית דם ממש אלא על כזית בשר שנעשה נבילה מחמת שהתערב בו חֵלֶב וכזית בשר אחר שנעשה נבילה מחמת שהתערב בו דם, שכל אחד מהכזיתים האלו יכול להצטרף לכמות של היתר על מנת לבטל את האיסור השני, שכן כזית בשר שנעשה נבילה מחמת תערובת חֵלֶב הרי הוא ככזית חֵלֶב, ועל דרך זה בדם. אבל אם שני הכזיתים נאסרו מאותו איסור, כלומר ששניהם נאסרו מתערובת דם או שניהם נאסרו מתערובת חֵלֶב – אף על פי שטעמם המקורי שונה, כגון שכזית בשר נעשה נבילה מחמת תערובת דם וכזית תפוח אדמה נעשה נבילה מחמת תערובת דם – אנו מתייחסים לשניהם ככזית דם, וממילא אינם יכולים לבטל אחד את השני אלא אדרבה מצטרפים לאסור.
כשהביטול הוא ברוב האיסורים מצטרפים לאסור:
עוד כתב חוות דעת שכל זה בתערובת שהאיסור שבה מתבטל ב-60, אבל בתערובת יבש ביבש מין במינו, שבה האיסור בטל ברוב ואין צורך ב-60 – איסורים אינם מבטלים זה את זה, כגון תערובת של פרי אחד ערלה עם פרי אחד כלאי הכרם ופרי אחד של היתר – הכל אסור, שהאיסורים מצטרפים זה לזה לאיסור.

תשובה על פי האמור לעיל
לשיטת השו"ע שאין אומרים חנ"נ בשאר איסורים, התבשיל מותר אם יש בכולו 60 כנגד שתי טיפות הדם (ומן הסתם יש 60).
אבל לשיטת הרמ"א שאומרים חנ"נ בכל האיסורים, קוביית הבשר שבלעה דם נעשתה נבילה (אם אין בה 60 כנגד הדם) וכן חתיכת התפוח אדמה שבלעה דם נעשתה נבילה (אם אין בה 60 כנגד הדם).
והנה לכאורה היה מקום לומר שכיון שחתיכת הבשר שבלעה דם וחתיכת התפוח אדמה שבלעה דם יש להם טעם שונה נתייחס אליהם כשני איסורים שונים, ועל פי מה שנפסק להלכה שאיסור מצטרף עם היתר לבטל איסור אחר (כיון שהעיקר הוא שטעמו של האיסור אינו מורגש), נוכל לומר שאם יש בתבשיל כולו 60 כנגד קוביית הבשר שנאסרה, וכן יש בתבשיל כולו 60 כנגד חתיכת התפוח אדמה שנאסרה – התבשיל יהיה מותר, כיון שטעם הבשר שנאסר אינו מורגש בתערובת, וכן טעם התפוח אדמה שנאסר אינו מורגש בתערובת.
אבל החוות דעת כתב שאין לומר זאת, כיון שלאחר שקוביית הבשר וחתיכת התפוח אדמה נאסרו מחמת שבלעו דם אנו מתייחסים לכל אחד מהם כחתיכת דם, ולא מתחשבים בטעם הבשר או התפוח אדמה. משום כך, התבשיל יהיה מותר לפוסקים כרמ"א רק אם יש בו 60 כנגד קוביית הבשר וחתיכת התפוח אדמה גם יחד.