איסור והיתר

אכילה או בישול של תערובת יבש ביבש שיש בה רוב היתר
שיטות הראשונים:
לרא"ש מותר לאכול את כל התערובת יחד כיון שהכל נהפך להיתר:
הרא"ש כתב לגבי תערובת יבש ביבש מין במינו, שאם יש רוב היתר – מותר לאדם אחד לאכול את כל החתיכות יחד אף על פי שבודאי אוכל איסור, וכן מותר לבשלן יחד. להבנת הרא"ש: הביטול בתערובת יבש ביבש אינו מפני שאנו מקילים מחמת הספק בכל חתיכה שאדם מוציא מהתערובת ואוכל, אלא הביטול בזה הוא כמו גזירת הכתוב ("אחרי רבים להטות"), ולכן כאשר האיסור מתערב ברוב היתר הוא נהפך להיות היתר ממש.
לרשב"א אין לאכול את כל התערובת יחד:
אבל הרשב"א הצריך לאכול את החתיכות שבתערובת אחת אחת. לדבריו הקילו בתערובת יבש ביבש לפי שכל חתיכה עומדת בעצמה והאדם אוכל כל חתיכה בפני עצמה, וכיון שמן התורה יש דין ביטול ברוב – כשאוכל חתיכה אחת אנו תולים שזוהי חתיכה של היתר, וכך בכל חתיכה וחתיכה, ואפילו בחתיכה האחרונה אנו אומרים שהאיסור כבר נאכל קודם וזו חתיכה של היתר. משום כך סובר הרשב"א שאין לאכול את כל החתיכות יחד וכן אין לבשלן יחד. להבנת הרשב"א האיסור אינו נהפך להיתר ממש.
לתוספות צריך ששני אנשים יאכלו את התערובת:
תוספות הוסיפו להחמיר שאדם אחד לא יאכל את כל התערובת (אפילו שאינה אוכל כולה ביחד), אלא שני אנשים שונים יאכלוה.
לרש"י צריך להשליך חתיכה אחת:
ורש"י הצריך להשליך חתיכה אחת מהתערובת (כנגד האיסור שבתערובת).
פסיקת האחרונים בעניין אכילת התערובת:
השו"ע פסק כרשב"א שאין לאכול הכל יחד:
השו"ע פסק כרשב"א, שחתיכה אסורה שהתערבה באחרות והתבטלה חד בתרי – מותר לאדם אחד לאכול כל חתיכה בפני עצמה, אבל לא יאכל שלשתן יחד (לדעת הש"ך הוא הדין דמותר לאכול חתיכה אחת ואחר כך שתים יחד, או שתים יחד ואחר כך אחת, והאיסור הוא רק בשלשתן יחד. אמנם לדעת פרי חדש ההיתר הוא רק לאכול כל חתיכה וחתיכה בנפרד).
השו"ע הביא גם את שיטת התוספות: "ויש מי שאוסר לאכלם אדם אחד אפילו זה אחר זה".
הרמ"א כתב שלכתחילה יש לנהוג כתוספות.
הרמ"א הוסיף שיש מחמירים להשליך חתיכה אחת או ליתנה לגוי (רש"י). הרמ"א כתב על כך שזוהי חומרא בעלמא.
פסיקת האחרונים בעניין בישול התערובת:
מותר לבשל את התערובת אם הוסיף היתר בשיעור 60 כנגד האיסור:
השו"ע פסק על פי הרשב"א, שתערובת יבש ביבש שהאיסור שבה התבטל חד בתרי – אסור לבשלה, כיון שאם יבשל הכל יחד האיסור יתן טעם ויהיה צורך לבטלו ב-60. אבל מותר להוסיף על התערובת עוד כמות של היתר עד שיהיה 60 כנגד האיסור ואז לבשל הכל (היתר זה מקורו בדברי הרא"ה), ואין זה נקרא מבטל איסור לכתחילה, כי אין כאן איסור, שהרי כל אחד בפני עצמו מותר.
אם בישל בלי להוסיף הכל נאסר:
במקרה שעבר ובישל את כל התערובת יחד ולא היה 60 כנגד האיסור – כתב השו"ע שכל החתיכות אסורות באכילה אפילו אם רוצה לאכול כל חתיכה בנפרד, כיון שהרוטב נתן טעם של איסור שנבלע בחתיכות (כמו כל תערובת של לח בלח).
הרמ"א התיר את התערובת שבושלה במקום הפסד:
אמנם הרמ"א הביא את שיטת הרא"ש לפיה אם נודע התערובת קודם הבישול (שהאדם הבחין שהתערב איסור בתוך ההיתר והתבטל ברוב לפני שבישל הכל יחד) – כל התערובת מותרת, כיון שכבר היה כאן דין של ביטול, והאיסור אינו חוזר וניעור בעקבות הבישול. לדברי הרמ"א במקום הפסד יש לסמוך על שיטת הרא"ש ולהתיר את התערובת שבושלה.
מותר לבשל את התערובת בשני סירים:
במקרה שהאדם לקח את התערובת יבש ביבש שיש בתוכה איסור שהתבטל ברוב, וחילק את התערובת לשנים ורוצה לבשל את כל התערובת בשני סירים נפרדים (שכעת יש ספק באיזה סיר נמצא האיסור) – כתב הב"ח שרשאי לבשל כך את התערובת לכתחילה ולאכול את כולה.
לב"ח אם בישל בשני סירים אפילו לפני שנודע האיסור מותר:
עוד כתב הב"ח שבמקרה שבישל את התערובת בשני סירים נפרדים אפילו לפני שנודע לו שיש בתוכה איסור – הכל מותר באכילה.
לש"ך אם בישל בשני סירים לפני שנודע האיסור אסור:
אמנם לדעת הש"ך רק אם נודע לו שיש בתערובת איסור לפני שבישל בשני סירים נפרדים – הכל מותר באכילה כיון שכבר התבטל. אך אם בישל קודם שנודע האיסור – אין כאן ביטול ברוב אלא רק ספק (באיזה סיר האיסור), וספק דאורייתא לחומרא.
אדה"ז היקל כב"ח:
בשו"ת אדמו"ר הזקן כתב כשיטת הב"ח, שכיון שהיה בתחילה רוב כנגד האיסור, אין כאן איסור מהתורה אפילו קודם שנודע שהתערב איסור, ולכן אם בישל את התערובת בשני סירים – הכל מותר, שספק דרבנן להקל.
תשובה על פי האמור
התערובת של שלש צנצנות שמתוכן אחת מכילה מרק איסור, היא תערובת יבש ביבש מין במינו שהאיסור בטל ברוב של היתר (במקרה של צנצנת אחת של איסור מול שתי צנצנות היתר הכל מודים שהאיסור בטל ברוב, כיון שההיתר כפול מהאיסור).
כאשר האדם הרתיח שוב את שלש הצנצנות בשני סירים שונים בלי לדעת שבצנצנת אחת יש מרק של איסור – לדעת הש"ך אין כאן ביטול ברוב, כיון שהאדם בישל את התערובת לפני שידע על האיסור (והביטול נפעל רק עם ידיעת האדם), אלא יש כאן ספק של תורה שהולכים בו להחמיר. כלומר לאחר ההרתחה השניה, כשנודע על האיסור, יש לפנינו כעת סיר אחד עם מרק של היתר וסיר אחד עם מרק של איסור (שאפילו אם הצנצנת האסורה הורתחה יחד עם צנצנת של היתר בסיר אחד – המרק שבסיר הזה הוא מרק של איסור, כיון שמחצה איסור עם מחצה היתר נחשב כאיסור לכל דבר), וכאשר אדם רוצה לאכול מאחד הסירים – הש"ך יאמר לו יש כאן ספק דאורייתא שמא זהו הסיר עם המרק האסור, ולכן אסור לך לאכול מאף אחד מהסירים.
אבל הב"ח ואדמו"ר הזקן מסתכלים על זה כספק דרבנן שהולכים בו להקל, כיון שמן התורה הצנצנת האסורה התבטלה ברוב של היתר עוד לפני ההרתחה השניה אפילו שהאדם לא ידע עדיין שיש כאן איסור, וכעת לאחר ההרתחה השניה כשיש לפנינו סיר אחד של היתר וסיר אחד של איסור – אפילו אם אדם יאכל את שני הסירים הוא לא יעבור על איסור תורה, ולכן לגבי כל סיר שהוא רוצה לאכול נחשב הספק שמא זהו הסיר האסור כספק דרבנן, ומותר לו לאכול משני הסירים.