כתב השולחן ערוך (אורח חיים סימן קי"ט ס"א):
"אם רצה להוסיף בכל ברכ' מהאמצעיות מעין הברכה מוסיף כיצד היה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת רפאינו היה צריך פרנסה מבקש עלי' בברכת השנים. ובשומע תפל' יכול לשאול כל צרכיו שהיא כוללת כל הבקשות".
וכן כתב אדמוה"ז בשולחן ערוך שלו (שם):
"אם רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכה מוסיף .כיצד היה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת רפאנו, היה צריך לפרנסה מבקש בברכת השנים. אבל בשומע תפלה יכול לשאול כל צרכיו מפני שהיא כוללת כל הבקשות. וכשהוא מוסיף מתחיל בברכה ואח"כ מוסיף, אבל לא יוסיף ואח"כ יתחיל הברכה מפני שצריך לעשות עיקר ממטבע שתקנו חכמים ובקשתו תהיה טפילה".
עוד כתב השולחן ערוך (שם קי"ב ס"א):
"אל ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות ולא בג' אחרונו' ודוק' צרכי יחיד אבל צרכי צבור שרי".
כלומר, שמותר לאדם להוסיף בקשות אישיות בברכות האמצעיות (היינו מלאחר ברכת אתה קדוש ועד ברכת שומע תפילה, היות ושאר הברכות שנקראות – ג' ראשונות וג' אחרונות, עניינן לשבח את הקב"ה ולא לבקש צרכיו).
המקום הראוי להוסיפן ע"פ הנ"ל הוא בברכה המתאימה לבקשה. לדוגמה: באם אדם רוצה להתפלל על חולה – יזכיר זאת בברכת "רפאנו", או אם מעוניין לבקש על פרנסתו – יבקש בברכת "מברך השנים" שם מדובר אודות הפרנסה הגשמית וכו'.
הרמ"א (שהביאו אדה"ז לעיל) מעיר, שצריך קודם לפתוח בלשון הברכה המקורי ורק אז לבקש בלשונו מה שצריך. לדוגמה: אם רוצה לבקש על חולה – יתחיל את ברכת רפאנו (רפאנו ה' ונרפא וכו') ואז יוסיף את בקשתו (עם שם החולה וכיו"ב) ויסיים את הברכה בנוסחה הרגיל בסידור.
אך בברכת "שומע תפילה" (שמע קולנו) יכול לבקש על כל צרכיו (בשונה משאר הברכות שיכול לבקש רק בברכה המתאימה בתוכנה לאותה בקשה כדלעיל).
ובפסקי תשובות (חלק א' סימן קיט בהערה 13) הביא שלהלכה עדיף לבקש בברכה המתאימה לה, ולא בשומע תפילה (הגם שבשומע תפילה יכול לבקש כל המצטרך לו כנ"ל). וביסס דבריו על דברי הר"ן (במסכת ע"ז דף ח' ע"א) שסובר כך.
אך במכתביו של הרבי משמע שיש מקום לדבר, אך מאידך נראה גם שלא, ונראה להלן:
בליקוטי שיחות (חל"ט עמ' 281) כותב הרבי:
"... בקשת רפואה לאנשים (נשים) מסוימים — ליחידים — מקומה בברכת "שמע קולנו". וישאל הפרטים לרב בעירו".
ממכתב זה משמע שלדעת הרבי יש מקום לזה (אלא שמפנה להתייעץ עם רב, ואולי הכוונה לפרטים שהוזכרו לעיל – היינו, כיצד נכון לבקש, שקודם יאמר פתיחת הברכה ורק לאחריה יבקש צרכיו וכו' כנ"ל).
אך לאידך, ישנו מכתב אחר מהרבי (באגרות קודש ח"ו עמ' רס"ב) בו הרבי מביע דעתו נגד הוספת מילים בתפילה, ובלשונו הק':
"בנוגע לשאלתו אם מותר להפסיק בתפלה בביטוי מלות נוספות בזשארגאן: הנה באמת, אין בזה חילוק בין לה"ק וזרגון, כי החשש הוא מפני ההפסק ולא מצד הלשון.
ואף שלא שמעתי בזה הוראה, וידוע ג"כ כמה סיפורים מהחסידים הראשונים שהיו מוסיפים כמה מלות בתפלה, אבל בכלל, אין דעתי נוחה הימנה. והנקודה היא - שאם זה מועיל לכוונת התפלה ולפעולתה, הרי יש אולי למצוא היתר לזה. אבל קשה להבחין ולדעת על ברור, אם זה בא מצד התפשטות דנה"ב, שגם לה יש אחיזה והתפשטות בהתגברות דתפלה, וכמבואר בענין פלשתים דקדושה ולעו"ז (עיין בתו"א ותו"ח ר"פ בשלח, ובקונטרס התפלה וקונטרס העבודה בסופו בענין ההתבוננות בכללות) או שזה בא בדרך דבור מעצמו מצד הנה"א. ובמילא השאלה: למה להכנס בספיקות?
ההיתר ע"פ נגלה מבואר בשו"ת אמרי יושר (להרב מטרנא) ח"ב סק"ט (בדיעבד) ובנימוקי או"ח (לבעהמ"ס מנחת אלעזר) סק"א (אפילו לכתחילה)". ע"כ.
ממכתב זה משמע (קצת לפחות, וכפי שהבין בספר שמירת התפילה עמ' 166 הערה 49) לכאורה שאין להוסיף בתפילה הוספות כלל.
אלא שיש לחלק, שבמכתב זה המדובר על הוספת מילים סתם כך, שאף שגם לזה יש היתר, "אין דעתי נוחה מזה", ואילו המדובר אצלנו הוא אודות הוספת בקשות וכו' שהן ממש חלק מענין התפילה, ופה י"ל שאכן מותר להוסיף בשומע תפילה.
לסיכום: מותר להוסיף תפילה על חולה בברכת רפאנו, לדעת הרבי מוטב לעשות זאת בשומע תפילה, אך יש שרצו לומר שאין להוסיף כלל בתפילה. ובכל אופן גם באם מבקש, יש לדעת כיצד נכון לעשות זאת כמפורט לעיל.
בברכת רפואה שלימה וקרובה.