בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם ישנו הפרש בין אם אינו צם מחמת היתר הלכתי, או אינו צם כי אינו מעוניין לצום. ב) האם כל איסור העליה לתורה הוא מעצם העליה, או שכל הבעיה הוא רק באם מדובר בעליה לתורה בקריאה שקשורה ישירות לצום. ג) האם ישנו הפרש בין קודם שקראו לו לעלות, לבין אם כבר בדיעבד קראו לו כבר לעלות.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תקסו סעיף ו, שם מביא המחבר בשם 'יש מי שאומר' שאין עומד לקרות בתורה (כלומר, שאין עולה לתורה) - בתענית צבור, מי שלא התענה, או מי שאינו עומד לסיים את התענית. ואם הכהן אינו מתענה, יצא הכהן מבית הכנסת, ויעמוד במקומו לקרות בתורה ישראל שכן מתענה.
וכתבו המגן אברהם, שמה שאין עולה לתורה מי שאינו מתענה, נראה לומר שזהו רק בקריאה של מנחה שכל כולה היא מצד התענית בלבד. אבל בקריאת התורה של שחרית, מותר לו לעלות, אף על פי שדוחים פרשת השבוע וקוראים ויחל שהוא קריאה של התענית מכל מקום על כל פנים, קריאה זו של שחרית שייכת גם בלא התענית, שגם בלעדיה היו קוראים בתורה, אלא אם כן התענית היא באמצע שבוע ואינו בשני וחמישי, שבזה אילו לא היה תענית, לא היתה קריאה בתורה גם בשחרית, ונמצא שכל הקריאה היא רק מצד התענית, ואינו יכול לעלות מי שאינו מתענה בתענית זו.
וכתב הבית חדש, שכל זה זהו רק שלא לעלות אותו לכתחילה לתורה, אבל אם כבר קראו אותו לעלות, אזי אפילו בקריאה של מנחה יעלה, כי אין זה איסור ממש אלא ממנהג בלבד. אמנם בבית יוסף בסימן קלה כתב, שאפילו כהן שקראו אותו לעלות אינו עולה, ומכל מקום נראה לומר שאין איסור אם עולה.
והטעם שיצא הכהן הוא בכדי שלא יאמרו שהוא פגום, ומכל מקום אם הוא בבית הכנסת ואינו רוצה לצאת אין לחוש, מאחר ואין כאן פגם, כי כולם יודעים שיש בני אדם שאין רגילים להתענות. אבל אם יש כהן אחר בבית הכנסת פשוט שאינו צריך לצאת, ויכנס לבית הכנסת וישמע קדיש, ואם חושש שיקראו לו לעלות יאמר לגבאי שלא יקראו לו.
וכפי שנתבאר דין זה הוא דוקא במנחה, אבל בשחרית מותר לעלות אף על פי שדוחים פרשת השבוע וקורין ויחל, מכל מקום על כל פנים הרי קוראים בתורה גם בלי התענית, אלא אם כן התענית היא באמצע השבוע. ויש מאחרונים שמפקפקים על המגן אברהם בזה, ומכל מקום בדיעבד אם כבר קראו לו לעלות, לדברי הכל יעלה. (משנה ברורה).
ונמצא שלדברי כמה פוסקים מותר לכתחילה לעלות לתורה למי שאינו מתענה – בארבעת התעניות ובתענית אסתר, אבל למעשה הסכימו הפוסקים לא להקל אלא נוהגים כהכרעת המשנה ברורה שמסיק, שגם אם התענית חלה בימי שני וחמישי, לא יעלה בשחרית לכתחילה מי שאינו צם, ורק בדיעבד אם כבר קראו אותו לעלות יעלה, ובקריאת מנחה וכן בשחרית בשאר ימים חוץ משני וחמישי, אזי אדם שאינו מתענה יזהר שלא להיות בבית הכנסת בכדי שלא יקראו אותו לעלות, ואם כבר קראו אותו לעלות - יאמר שאינו מתענה ולא יעלה, אלא אם כן הוא תלמיד חכם, ויש בזה משום חילול ה' אם יאמר שאינו מתענה, שבזה יעלה ויסמוך על המקלים. וכן אדם שבדרך כלל מכבדים אותו בעליה, עדיף שלא יבוא לבית הכנסת למנחה בכדי שלא יתפרסם שאינו מתענה.
ואמנם אין הגבאי צריך לשאול את המתפללים בבית הכנסת, כאשר מעלה אותם לתורה, האם הם מתענים או לא, ויכול לתת עליה למי שרוצה, ורק אם מדובר בבית הכנסת שציבור המתפללים הם זקנים וחולים או אינם שומרי תורה בשלימות, וברובם אינם מתענים, חובה לשאול ולברר מי המתענה.
כמו כן, כשם שאין לאדם שאינו מתענה לעלות לתורה, כמו כן אין לו לשמש כבעל קורא לקריאת 'ויחל' אלא אם כן אין בעל קורא אחר חוץ ממנו, וכפי שמבואר במשנה ברורה בסימן קטן יח לגבי שליח ציבור. אבל הגבהה וגלילה וכן הוצאה והכנסה אין שום מניעה לתת למי שאינו מתענה.
העולה מהאמור: שמעיקר הדין, אדם שאינו מתענה אינו יכול לעלות לתורה בקריאה שמהותה נובעת רק מצד התענית, (ואף אם כבר קראו לו, יאמר שאינו מתענה, אלא אם כן יהיה חילול ה'), ולכן אם הצום חל בימי שני וחמישי, שגם בלא התענית ישנו קריאת התורה בשחרית, יכול הוא לעלות. ואמנם המנהג להחמיר גם בזה, ורק אם כבר קראו לו לעלות – יעלה.
אך שאר דברים, כמו 'הגבהה וגלילה' ו'פתיחת הארון', יכול לעשותם גם מי שאינו מתענה.
