אדם שאוכל 'מעדן חלב' לאחר הסעודה, האם עליו לברך על כך את ברכתו לפני האכילה, או שהוא נפטר כחלק מן הסעודה?

תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מהם הדברים הנפטרים מברכה כאשר הם באים בתוך הסעודה. ב) האם זהו דוקא כאשר הם באים בתוך האכילה ממש או גם לאחריה. ג) האם זה דוקא דברים שמלפתים בהם את הפת, או כל מה שבא למזון ולהשביע בתווך הסעודה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קעז סעיף א, שכל הדברים הבאים בתוך הסעודה, אזי אם הם דברים הבאים מחמת הסעודה, שהגדרתם היא כל דבר שדרך לקבוע סעודה עליו - בין ללפת בהם את הפת: כמו בשר ודגים, וירקות, וגבינה וביצים. ובין למזון ולהשביע כמו כל מעשה קדרה שאינם באים ללפת את הפת - אלא לתבשיל ולמזון. וכל דברים אלו אינם צריכים ברכה לפניהם, וזאת אפילו אם אוכל אותם בלי לחם, מאחר וברכת המוציא שבירך בתחילת הסעודה פוטרת אותם.
כמו כן אינם צריכים ברכה לאחר אכילתם, מפני שברכת המזון שמברך על הפת - פוטרת אותם. מפני שמאחר ואין הדרך לאכול אותם כל היום כמו הפירות - אלא בשעת סעודה בלבד, הרי הם טפלים לפת שהוא עיקר הסעודה, ולכן נפטרים בברכת הפת, אף על פי שאוכל אותם בלא פת.
אמנם כל האמור הוא דוקא כאשר קבע את סעודתו על הפת, שאז כל המאכלים שהדרך ללפת בהם את הפת, הם באים מחמת הפת, ולכן הם טפלים אליה. אבל אם אינו מעוניין לאכול כעת פת, ואוכל מעט פת ומברך עליה המוציא בכדי לפטור את המאכלים, בזה יש להסתפק אם הם נפטרים בברכת הפת כיון שאינן באין מחמתה, או שאפשר לומר שכיון שהדרך לקבוע עליהם סעודה, הפת פוטרת אותם. ולכן יברך עליהם - ולא על הפת, אלא אם כן מדובר בשבת או יום טוב.
ואם הם דברים הבאים לאכילה - שלא מחמת הסעודה, שהגדרתם היא כל דבר שאין דרך לקבוע סעודה עליו - לא ללפת את הפת ולא להשביע, כמו כל מיני פירות וכיוצא בהם - בין חיים בין מבושלים. ואפילו נתבשלו יחד עם בשר, מכל מקום אם אוכל אותם בלא פת צריכים לברך עליהם ברכה לפני אכילתם.
ואפילו אם אוכל אותם בגמר הסעודה בכדי לעכל המאכל או לצורך 'קנוח' - להקל מכובד המאכל, מכל מקום אינם נפטרים בברכת המוציא, כיון שאינם מעיקר הסעודה ואין דרכם לבא מחמת הסעודה לעולם, אלא דרכם לאכלם כל היום - אפילו שלא בשעת סעודה.
ומכל מקום, אינם טעונים ברכה לאחריהם - אפילו אם אכלם באמצע הסעודה לא לעכל ולא לקינוח אלא לתענוג בלבד. שכיון שבאו בתוך הסעודה - קודם שמשכו ידיהם מן הפת, ברכת המזון פוטרת אותם, לפי שכל מה שבא בתוך הסעודה, הרי הוא מכלל השביעה - שנאמר בה 'ושבעת וברכת'.
ובכל מקום שאין הפירות נפטרים בברכת הפת, צריך לברך עליהם - אפילו כאשר הם היו לפניו בשעה שבירך המוציא ונתכוין האדם לפטור אותם. ולעומת זאת בכל מקום שהם נפטרים, אזי הם נפטרים אפילו אם הם לא היו לפניו בשעה שבירך המוציא, ולא היה דעתו עליהם בפירוש.
העולה מן האמור: שאם אכל את המעדן חלב לפני ברכת המזון, ודאי שאינו צריך לברך לאחריה ברכה אחרונה, ונפטר הוא בברכת המזון שיברך לאחר מכן.
אמנם לעניין ברכה ראשונה, למרות שדרך ילדים לאכול זאת כדבר מתיקה אף בפני עצמו, מכל מקום דרך אכילתם אצל מבוגרים היא בעיקר בתוך סעודה, וכטפל אליה, וממילא נחשבת היא כדבר הטפל ונפטר בברכת הפת.