אדם שמגיע מאוחר לביתו כאשר כבר כל בני ביתו ישנים, האם יכול לברך על הדלקת נרות חנוכה, או לא?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם בכלל צריך להדליק כאשר בא מאוחר לביתו, או שנפטר כבר בהדלקת אשתו. ב) האם יש הבדל בין אלו הנהוגים להדליק בחוץ לאלו הנוהגים להדליק בפנים. ג) האם יש הבדל האם יש ילדים קטנים שערים או שצריך דוקא מישהו בן מצוות. ד) האם יש עניין להעיר אותם לצורך ההדלקה בכדי שיוכל לברך. ה) אם כן, כמה מספיק מעיקר הדין שיראו את ההדלקה שלו בכדי שיוכל לברך.
ראשית יש להביא מה שכתב הרמ"א בסימן תרעב סעיף ב', שבזמן הזה שמדליקים בפנים, ואם כן כל ההיכר הוא רק לבני ביתו בלבד – אין צריך ליזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק, אלא ידליק כאשר כל בני ביתו מתקבצים יחד. ומכל מקום טוב ליזהר גם בזמן הזה כי המנהג הנכון להדליק גם כיום על פתח הבית מבנים, ובפתיחת הדלת ישנו היכר גם לעוברים ושבים. ואמנם על כל פנים כל זהו הוא רק לכתחילה, אבל אם עבר הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה עד עלות השחר. ורק אם עבר כל הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומים. ובלילות האחרות ידליק כמו שאר בני אדם, אף על פי שהחסיר בימים קודמים.
וכתבו הפוסקים שכל ההיתר להדליק כל הלילה עד עמוד השחר אפילו עם ברכה, זהו דוקא אם בני הבית נעורים, אבל אם בני ביתו ישנים אין לברך עליהם אלא ידליק בלא ברכה, מאחר וכמו שבשבילם לא היה מברך אלא בזמן פרסום הנס, כמו כן להדלקתו עצמו אין לו לברך אלא כאשר ישנו פרסום הנס. ואם בא לביתו קודם עלות השחר, ובני ביתו ישנים והוא עדיין לא הדליק נרות חנוכה, אזי מן הנכון שיעיר חלק מהם, בכדי שיוכל להדליק נרות חנוכה בברכה. (משנה ברורה).
ובאמת בבית יוסף כתוב שישנו ספר בעיקר הדין בזה, ואם כן משמע שאין לברך לאחר זמן של תכלה רגל מן השוק, אבל מכך שסתם בשולחן ערוך שבדיעבד ידליק גם במשך כל הלילה עד עלות השחר, ולא כתב מפורש שזהו בלא ברכה, משמע מכך שדעתו שיברך בדיעבד עד עלות השחר. ואולם הרש"ל כתב שמה שיכול לברך גם לאחר שתכלה רגל מ השוק, זהו דוקא עד חצות, ואם כן לאחר חצות אין לו לברך. ובהגהות מיימוניות כתב, שכל זמן שבני הבית ערים, אפילו עד עלות השחר יכול לברך, וכן נראה לומר ולהורות לפועל, אבל אם ישנים אין לברך על הדלקה זו. (מגן אברהם).
ואמנם אם לא הדליק עד לאחר עלות השחר, אזי כבר בטל ממנו חיוב לאותו היום שעבר, והפסיד את ההדלקה לאותו, ומכל מקום עליו להדליק בשאר הימים כמספר הנרות שישנו באותו היום בו אוחזים, ולא ידליק לפי מה שהפסיד, אלא נגרר הוא אחר כולם. כמבואר ברמ"א שם.
והנה כפי שנתבאר לשיטת המחבר, משמע מסתימת דבריו שהמדליק במשך הלילה, יכול לברך בדיעבד, מאחר ולא כתב שלא יוכל לברך, אך זהו דוקא לשיטתו.
אך לשיטת הרמ"א שנוהגים להדליק בפנים, וכל פרסום הנס הוא רק לבני הבית, אם כן צריך שבני הבית יהיו ערים בשעת ההדלקה בכדי שיוכל לברך, ולכן אם מגיע מאוחר לביתו, ובני ביתו כבר ישנים, צריך הוא להעיר אותם בכדי שיוכל לברך, ואמנם מספיק אפילו אחד על כל פנים בשביל הברכה. אבל אם כולם ישנים ואין אפילו אחד שרואה את ההדלקה, אינו יכול לברך, מאחר ואין פרסום הנס לאחרים. וכמו כן אם הוא אדם המתגורר יחידי, ומדליק בפנים ואין עוד אדם שרואה את ההדלקה שלו, אינו יכול לברך, כמבואר במשנה ברורה שם בסימן קטן יא, ובשער הציון סימן קטן יז. ואמנם הביא שם שיש מקילים שיכול לברך, וכמו אדם שגר בין הגויים, שיכול לברך למרות שאין עוד אדם אחר שרואה את ההדלקה שלו, ומכל מקום המגן אברהם מחמיר בזה ודעתו שלא יברך, ומכריע בזה שספק ברכות להקל ואין לברך, ומכל מקום המיקל ומברך יש לו על מי לסמוך ואין למחות בידו.
ויש מביאים את מה שביאר הרבי מליובאוויטש, בליקוטי שיחות שלו בחלק לה עמוד 318, שיכול האדם לברך על ההדלקה שלו, אף כאשר אין אדם אחר שרואה את הדלקתו, מאחר ופרסום הנס הוא דבר נוסף על עצם וגוף ההדלקה, ובדיעבד אינו מעכב.
העולה מן האמור: שאדם שמדליק ובפועל אין עוד אדם אחר שרואה את ההדלקה שלו, לספרדים יכול לברך כפי שמשמע מסתימת לשון המחבר. ולאשכנזים, הנה על פי המובא בפוסקים אין לו לברך, מאחר ויש בזה מחלוקת הפוסקים, וספק ברכות להקל. ואמנם המיקל ומברך יש לו על מי לסמוך, ואין למחות בידו.
ואמנם ראוי ונכון שאם בני ביתו ישנים, שיעיר על כל פנים אחד מהם בכדי שיראה את ההדלקה שלו, ויוכל לברך לדברי הכל.