בכדי לענות על שאלה זו יש לדון ברטים הבאים: א) האם בנות גדולות שהגיעו לגיל מצוות חייבות בהדלקת נר חנוכה. ב) האם יש הפרש בין אם יש להם אב שמדליק בבית הפרטי שלהם, או לא. ג) האם זה משנה האם הם נמצאות באותו העיר בו נמצא ביתם או לא. ד) האם זה משנה האם חוזרות הביתה מידי תקופה קצרה כמו בכל שבת, או שמתגוררות בפנימייה למשל כמה חודשים רצופים.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעה סעיף ג, שאשה חייבת להדליק נר חנוכה, מאחר שאף היא חייבת בה. והטעם כתב בטורי זהב, שזהו מפני שאף הם היו באותו נס, שגזרו היוונים על כל בתולה שתיבעל להגמון תחלה, והרגה יהודית בת יוחנן כהן גדול את הראש של האויבים.
וכותב עוד, שנראה מלשון הגמרא שהאשה מוציאה אפילו איש. שהרי היא כתבה שחרש שוטה וקטן שהדליקו – לא עשו ולא כלום. ואשה ודאי יכולה להדליק לאחרים. ומכך שאמרה שחרשה שוטה וקטן לא עשה ולא כלום – וזהו לגבי להוציא אחרים ידי חובתן, ממילא מה שאמרה – אשה ודאי מדלקת, היינו גם כן להוציא אחרים. וכן מבואר באגודה, שאם יודעת לברך תוכל להוציא את האיש גם כן ידי חובה. וכתב בפרי מגדים באשל אברהם סימן קטן ד', שמוציאה אנשים אם עומדים בשעה שמדליקה ושומעים הברכה, ובדיעבד אפילו אם לא ענו אמן יצאו ידי חובה.
ועל פי האמור הביא המחצית השקל מה שהקשה בספר תשובת שער אפרים סימן מב, שלמנהג שנוהגים שכל אחד מבני בית מדליק – משום מהדרין מן מהדרין, כמו שכתב הרמ"א בסימן תרעא סעיף ב, אם כן למה אין אשה מדלקת גם כן כמו שאר בני הבית שכל אחד שחייב מדליק בפני עצמו?
ותירץ בספר אליה רבה שם סימן קטן ג', שאשתו נחשבת כגופו ממש, ולכן היא יוצאת בהדלקת הבעל, ואינה מדליקה בפני עצמה. וכן הביא בספר בתשובת עולת שמואל סימן קה שגם למנהגינו שכל אחד מדליק נרות חנוכה בפני עצמו, מכל מקום אשה אינה צריכה להדליק, כי היא נחשבת רק כטפילות לאנשים. ומאחר והאם אינה מדלקת, גם הבנות אינם מדליקות מפני הכבוד שלא יווצר שהאם אינה מדלקת והם כן מדליקות. והחתם סופר במסכת שבת דף כא מתרץ, שמאחר ומעיקר הדין יש להדליק בחוץ, נהגו מימי קדם שהשנים נפטרות על ידי הדלקת הבעל משום צניעות שכל כבודה בת מלך פנימה.
ואמנם אם רוצים להדליק רשאיות הם, ואף מברכות, כי זהו כמו כשאר מצוות עשה שהזמן גרמא שיכולות לברך. וכשאין האיש בבית או שאין לה בעל, אזי תדליק האשה שהרי היא ברת חיוב – ובברכה, ולא ידליק קטן לצורכה, שהרי הוא פחות ממנה בחיוב.
ומאחר והבנות הגדולות – גם לבני אשכנז נפטרות בהדלקת האב, הנה על פי המבואר בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעז סעיף א, שאכסנאי שאין מדליקים עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה; ואם יש לו פתח פתוח לעצמו, צריך להדליק בפתח המיוחד לו, אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שלחן בעל הבית, והוא הדין לבן האוכל אצל אביו. וכן בחורים שלומדים שלא בביתם צריכים להשתתף.
ולפי זה בנות בפנימייה שהאב משלם בשבילם את שכר הלימוד, ובנוסף הם חוזרות לעיתים קרובות לבית הוריהם, כמו לשבתות. הרי הם נחשבים כסמוכים על שולחן האב, ונפטרים מעיקר הדין בהדלקה שעושה האב בביתם הפרטי. ואם מגיעים רק לעיתים רחוקות, כמו אלה הלומדים כאן ממדינות אחרות, אינם נפטרים בהדלקת האב, כי אינם נחשבים כסמוכים על שולחנו, ועליהם להדליק בפני עצמם.
העולה מן האמור: שאם מדובר בבנות שהאב משלם עליהם את שכר הלימוד, והם חוזרות לביתם לעיתים קרובות, מעיקר הדין נפטרים הם בהדלקת האב. ואולם רשאיות הם באם רוצות להדליק בפני עצמם ולברך. (ויש אומרים שאף רצוי שיעשו כן).
ואם מדובר בבנות שגרות בריחוק מביתם, ואינם באות לעיתים קרובות חזרה לביתם. חל עליהם חיוב להדליק כאן במקומם. ולמעשה, אם מדובר בקבוצה של בנות, יכולות כולם להשתתף בקניית נרות, ואחת תדליק בשביל כולם ותוציא אותם ידי חובה.
