תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) איזה שמנים כשרים לנר חנוכה. ב) האם ישנה עדיפות לשמן מסוים. ג) מצד מה נוצרת העדיפות.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעג סעיף א, שכל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה, וזאת אף על פי שמדובר בשמנים שאינם נמשכים אחר הפתילה ואין האור נתפס בהם יפה באותם הפתילות.
והחידוש בזה, מאחר וישנם שמנים גרועים שאינם נמשכים אחר הפתילה, וכמו כן יש פתילות גרועים שאין האור נתלה יפה בהם, ובשבת אסור להדליק בהם, שמא יטה את הנר בכדי שידלוק יפה, ויעבוד על איסור מלאכת מבעיר בשבת. והיינו חושבים שגם בחנוכה יהיה אסור להדליק בהם שמא יבוא לידי כיבוי, ועל כך מחדשים שאין לחוש לזה מאחר והדין בנרות חנוכה, שאם היא כבתה אין זקוק לה להדליקה שוב, וכיון שהדליק נעשה זכר לנס ונגמרה המצווה. (משנה ברורה).
וכתב הרמ"א שמכל מקום מצוה מן המובחר, להדליק בשמן זית דווקא. ואמנם אם אין שמן זית מצוי, אזי מצוה בשמנים שאורן זך ונקי. ולמשל נוהגים במדינות אלו שאין שמן זית מצוי בהם, להדליק בנר של שעוה, כי אורן צלול כמו שמן.
ומכך מובן שההדלקה בשמן זית אינה עדיפה רק מחמת שצלולה יותר אלא שמצוה בשל שמן יותר מנרות של שעוה כי על ידי השמן נעשה הנס. שלכן למרות שנר שעווה צלול מאוד, מכל מקום לא על ידו נעשה הנס. שלכן לא כתב הרמ"א ששמן זית עדיף מחמת שצלול אורו.
יתירה מזו, אפילו בליל שבת שבתוך ימי חנוכה מותר להדליק לנר חנוכה - שמנים ופתילות שאסור להדליק בהם נר שבת. והטעם שמותר הוא מפני שאסור להשתמש בנר חנוכה בין בשבת בין בחול. אך זהו דוקא אם אינו נותן בנר רק כדי שיעור מצוותו. כי אם נותן יותר מכך אזי יכול הוא להשתמש לאור הנרות כמבואר בסימן תרעב סעיף ב', ושוב ישנו חשש שמא יטה את הפתילה באם אינה נתפסת יפה בשמן, ויעבור על איסור מלאכת מבעיר בשבת.
וכתבו הפוסקים שכמו שיש מצוה מן המובחר לקחת שמן זית לשמן לנרות חנוכה, כמו כן מצוה מן המובחר לקחת בפתילות דוקא צמר גפן או חוטי פשתן.
והנה כל היתר האמור בנוגע לשמנים ופתילות שמותר לקחת מהם לנר חנוכה גם בשבת, הוא דוקא בנרות חנוכה עצמם, אך בנוגע לשמש אסור להדליק בו משמנים ופתילות שאסור להדליק בהם בשבת, שבשבת חנוכה אסור לעשות את השמש מהשמנים ופתילות שאין מדליקים בהם בשבת, כי מאחר שמותר לעשות איזה תשמיש נגד השמש, אם כן חוששים שמא יטה אותו כשירצה להשתמש בו, ויעבור על מלאכת מבעיר. (משנה ברורה).
נמצא מכל האמור שהעדיפות להדליק בשמן זית יותר משאר שמנים (שגם הם כשרים להדלקה) - נוצרת מחמת שלשה סיבות:
א) שהאש נתפסת בפתילה היטב, ואמנם לאו דוקא יותר משמשנים אחרים, כי אפשר שישנם עוד משנים צלולים מאוד להדלקה כמו נרות שעווה, וכמו כן כיום יש סוג נרות עשויים מנפש מזוקק ללא ריח לוואי ועשן שחור (הנקרא 'פראפין'), שאורו צלול מאוד. ומכל מקום גם בו ישנה צלילות ותפיסה היטב בפתילה.
ב) אורו צלול מאוד.
ג) שמאחר והדלקת הנרות היא זכר לנס שנעשה בנרות בית המקדש במציאת פך השמן, והנס היה בשמן זית שבו מדליקים בבית המקדש, אם כן יש להדליק בשמן זית זכר למקדש.
והנה למרות שכאמור גם בשמנים אחרים או בנרות אחרים יכול להיות צלילות כמו שמן זית ואף יותר מכך, מכל מקום כאמור בטעם השלישי יש עדיפות תמיד לשמן זית, שבו נעשה הנס וכמובא בפוסקים, וכן עושים כל המהדרים.
ואמנם אין בעיה להדליק ב'שמן למאור' (כמובן כאשר הוא מאה אחוז שמן זית ולא מעורב בשמנים אחרים) - שאינו ראוי למאכל מחמת החומציות הגבוהה שבו וכדומה, כי מצד עצמו הוא ראוי ורק שאינו בריא, ולכן אינו בגדר מאוס. מה גם שמזקקים אותו בחומרים מיוחדים שלא יהיה בו ריח לוואי ועשן שחור. ואמנם עם השמן שראוי למאכל יותר צלול ודולק יפה יותר, יש מצוה בו שוב מחמת שככל שהשמן צלול יותר זהו יותר מצוה מן המובחר.
העולה מן האמור: שכל השמנים מעיקר הדין להדלקת נרות חנוכה. ומכל מקום מצוה מן המובחר להדליק בשמן זית - אפילו אם ישנו סוג אחר של שמנים או נרות שדולקים יפה כמותו, או אפילו יותר ממנו, מאחר שבו נעשה הנס.
ואף 'שמן זית למאור' שאינו עשוי למאכל, אין חשש להדליק בו, ואינו בכלל שמן מאוס. ואמנם אם השמן זית שראוי למאכל יותר צלול ממנו, שוב יהיה בו מצוה מן המובחר להדליק בו דוקא - מחמת שדולק יפה יותר. (ואמנם אין זה מצוי כל כך, מאחר וכיום מזקקים היטב את השמן שאינו עשוי למאכל, והוא דולק יפה וכראוי).
