היתר מכירה

נתחיל מהסוף, התשובה היא: בוודאי שיש ענין שיעשה היתר מכירה, ובכך יינצל מאיסור שמיטה לכל הפחות לפי הדיעות המקילות בנושא וסוברים שהיתר זה תקף ומועיל בימינו.
כמובן שיש ליידע את אותו החקלאי (ומיותר לציין שצריך לעשות זאת בדרכי נועם ובקירוב הדעת וכו') אודות איסור שמיטה, ודעת הרבי מלובביץ' והפוסקים בנושא שלא לסמוך על ההיתר של היתר-מכירה, ולבסוף ליידעו שאם אינו חפץ לשמור שמיטה חומרא – כדאי שיעשה היתר מכירה כדיעות המקילות.
ונזכיר בקצרה את עיקרי הדברים, בצורה כזו שתוכל להעבירם הלאה לאותו חקלאי (בשפתו וכהבנתו) ובעז"ה יה"ר שיתקבלו הדברים אצל השומע:
ראשית נסביר מהו אותו היתר-מכירה וכיצד נוצר:
לפני כ500 שנה לערך, חכמי-צפת בתשובותיהם (שו"ת המבי"ט חלק ג' סימן מ"ו, שו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סימן נ"ב ועוד) התירו למכור קרקע בארץ ישראל לגוי בשנת השמיטה, ובכך להתיר ליהודי לעבוד עבודות קרקע האסורות מדרבנן (בשמיטה) בקרקע זו, וכן להתיר לגוי לעשות מלאכות האסורות מן התורה בקרקע זו.
היות וע"י המכירה, הקרקע משוייכת לגוי ולא ליהודי, ולכן – לדעתם- מותר לעבוד בקרקע זו באופן הנ"ל.
מנקודה זו מתחילה מחלוקת לגבי ריבוי של פרטים בהיתר זה עצמו, עד היכן הוא תקף, ונזכיר ממש בתימצות את המחלוקות העיקריות בתוך המתירים עצמם:
נושא אחד שנידון (כבר בתשובות חכמי צפת הנ"ל):
עשיית המלאכות בקרקע שנמכרה לגוי:
מחלוקת (בין המב"יט לספר התרומות) האם רק לגוי מותר לעבוד בקרקע, או שמותר אף ליהודי – מכיון שע"י המכירה הקרקע אינה נחשבת עוד כארץ ישראל ולכן גם ליהודי יהיה מותר לעבד את האדמה.
או לדעה נוספת – שמלאכות שאסורות דרבנן מותרות גם ליהודי לעשותן, אך מלאכות דאורייתא רק לגוי (כפי שהוזכר לעיל).
מחלוקת נוספת (הנוגעת אף לנוהגים שמיטה לחומרא) היא בנוגע להגדרת הפירות הגדלים בקרקע כזו:
יש דיעות שפירות אלו אינן קדושים בקדושת שביעית (רבי יוסף קארו בספרו כסף משנה, וכיום -רבני העדה החרדית ועוד). לעומתם יש הסבורים שפירות אלו קדושים בקדושת שביעית – אף שהקרקע שייכת לגוי.
ישנן עוד מחלוקות והסתעפויות, אך להלן נסביר מדוע דעת הרבי היא שלא להסתמך על היתר זה:
במכתב לרב שנ"ז גרליק (רבו של כפר חב"ד) ע"ה ששאל את הרבי לדעתו לגבי היתר מכירה. הביע דעתו הרבי נחרצות כנגד היתר זה (אגרות-קודש כרך ד' עמ' קנד):
"בענין שביעית – כפי הידיעות שנתקבלו כאן הקיבוצים החרדים שבאה"ק ת"ו בדעתם שלא לסמוך על קולות ולשמור שביעית כהלכתה".
וכן במכתב נוסף (שם עמ' תמח) מתבטא הרבי נגד ההיתר. ובעוד מספר מקומות.
א' מהטענות המרכזיות של הרבי נגד ההיתר מבוססת על כך שלמעשה עצם המכירה אינה מכירה שלימה, ואם כן בטל כאן כל ההיתר מיסודו!
ההסבר לכך:
המצב הביטחוני בארץ ישראל (מצד הטרור הערבי וכו') אינו מאפשר מכירה גמורה של קרקע לערבים בארץ ישראל (מבחינה ביטחונית כמובן);
ואם אפשר להוסיף בביאור דעתו של הרבי: גם דעת אנשי הביטחון היא שיש להיאחז כמה שיותר בשטחים של ארץ ישראל, והנוכחית הביטחונית שם תורמת לביטחונם של עם ישראל בארץ הקודש.
ובלשונו של הרבי (אגרות קודש חכ"ז עמ' תלב):
בסופו שמיטה - לא מצאתי (ולא בספרים אחרים שראיתי) תירוץ השאלה: מצב הבטחוני של אה"ק ועניני הבטחון (פקו"נ) עושים ענין מכירת הקרקע (ולאינו יהודי - בפרט) לעוד גרוע יותר מערמה.
ולכאורה כדאי הפקר (לאחרי המכירה ובממנ"פ) וצה"ל שבמקומות מסויימים ה"ה ע"ד שומרי ספיחים לעומר וכתבתי בהחפזה. . .". עכלה"ק.
ונסביר: מכתב זה ממוען לרב שלמה גורן, בתגובה לספרו "תורת המועדים" - שם מסביר הרב גורן את תוקפו ההלכתי של היתר מכירה;
ובתגובה לכך הרבי שואלו מדוע לא התייחס לבעיה העיקרית במכירה (שאינה תקפה מצד המצב הביטחוני וכו'), ופיתרונו של הרבי הוא להפקיר את הקרקע לאחר המכירה, וחיילי צה"ל ייחשבו כשומרי ספיחים במקומות אלו (לא נאריך כאן במשמעות הדברים).
וכעת נגיע לתשובתו של הרבי לרב קלמן כהנא אודות היתר מכירה, שממכתב זה יוצא שאלו שאינם שומרים שמיטה לחומרא, עכ"פ יעשו היתר מכירה להינצל מאיסור השמיטה לפחות לחלק מהדיעות, ובלשונו הק' של הרבי (אגרות קודש כרך טו עמ' רצז):
בתודה קבלתי מכתבו מכ"א סיון, ואחרי זה נתקבלו גם שני ספריו הלכות שמיטת קרקעות וס[פר] קרבה שנת השבע.
"ות[שואת] ח[ן] על כתבו המפורט ושימת לבבו לשלוח לי הנ[זכרים] ל[עיל].
אף שאין הזמן גרמא לעיין בהענינים אודותם כותב ככל הדרוש, ובפרט לתווך למ[ה] שכ[תב] בס[פר] לאור ההלכה וש[ם] נ[סמן] –
הנה לכאורה צ[ריך] ע[יון] מפני מה בהנוגע לאילנות לא נזכר גם עניין מכירת הקרקע לזמן [מובן שאין כוונתי אלא שגם ימכרו לזמן (למרות החוששים ללא תחנם וכידוע דעת החולקים עליהם) אבל לא שיתירו עוד מלאכות – כיוון שלא בא זה אלא לסניף)],
כיוון שהמלאכות הנעשות באופן שמתאר כ[בוד] ת[ו]ר[תו] זקוקים לסניף ההיתר ולדעת כמה גדולים המכירה לזמן מועלת בזה. וע[ל] י[די] ז[ה] יצילו גם אלו שלמרות ההוראות יעשו גם ממלאכות שלא התירו, ושבעו[נותינו] הר[בים] נמצאים הם בכ[ל] מ[קום], כי מלאכה גוררת מלאכה...". ע"כ.
ולכן לסיכום: כדאי להסביר לאותו חקלאי את חשיבות שמירת השמיטה וברכת ה' הנלווית לכך, ובאם לא ישתכנע -לשכנעו שיעשה היתר מכירה שמועילה כנ"ל לחלק מהדיעות, וכעצת הרבי הנ"ל.