מים אחרונים

לכאורה הדבר נתון במחלוקת בין אדה"ז בשו"ע לבין דבר המשנה ברורה, ועבורנו שהולכים כפסקי אדה"ז – אין צריך להסיר הכלי עם המים אחרונים קודם ברכת המזון, וכפי שאסביר לקמן:
ראשית, נסביר מהי הסיבה לדין מים אחרונים, וכך כותב אדה"ז בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קפ"א ס"א), וז"ל:
"מים אחרונים מצוה משום קדושה להתקדש לברך ה' על המזון שהידים שהן מזוהמות מלכלוך המאכל הן פסולות לברכה.
ועוד הוסיפו לעשות חובה גם על אותם שאין מזכירין את ה' בברכת המזון אלא שומעין מהמברך, לפי שאמרו אחר כל אכילתך אכול מלח, ויש מלח סדומית שמסמא את העינים ויש לחוש שמא נגע בידיו בגרגיר מלח סדומית, או מלח אחר שטבעו כמלח סדומית שהיה מעורב במלח שאכלו אחר הסעודה, וכשיתן אחר כך ידיו על עיניו יסמא אותן, אם לא יטול ידיו תחלה".
כלומר, שיש ב' סיבות למים אחורנים: א. לנקות הידיים מלכלוך קודם ברכת המזון. ב. מפני מלח סדומית (או מלח שדומה בתכונתו ומסוכן כמוהו).
ובסעיף ב' כתב אדה"ז:
"מים אחרונים אין נוטלין על גבי קרקע אלא בכלי מפני רוח רעה ששורה עליהם כשהם על גבי קרקע, ואם אין לו כלי נוטל על גבי עצים דקים וכיוצא בהם. והוא הדין כל דבר שחוצץ בינם לקרקע אפילו רצפה, שאין רוח רעה אלא על גבי קרקע.
ובמקום שאין בני אדם עוברים שם יכול ליטלם על גבי קרקע. לכן מותר ליטלם תחת השולחן ואע"פ שלפעמים מסלקין השולחן מכל מקום בין כך ובין כך יתנגבו".
מכך משמע באופן ברור, שכאשר המים נמצאים בכלי – אין שורה עליהם רוח רעה, וממילא מותר להשאירם על השולחן גם בשעת ברכת המזון – ואים צורך לפנותם.
ואכן, ע"פ עדויות, כך נהג הרבי מלובביץ' (שלא לסלק כלי המים אחרונים מהשולחן טרום ברכהמ"ז), כמובא בספר "מעשה מלך" (עמ' 53). וגם בסיום ההתוועדויות נטל הרבי ידיו למים אחרונים על הרצפה, שכדברי אדה"ז לעיל, גם רצפה חוצצת בפני הקרקע – ואין רוח רעה שורה עליהם.
אך המשנה ברורה סובר שיש להחמיר כדיעות הסוברות שיש רוח רעה ששורה על המים גם כשהם בכלי, ובלשונו (שם סק"ו):
"ויש מקילין ליטול אף ע"ג רצפה אם אין לו כלי ליטול בתוכו, דס"ל דדוקא ע"ג קרקע ממש שורה עליהם רוח רעה. אבל לפי מה שכתב הלבוש יש להחמיר בזה".
ושם בביאור הלכה (ד"ה אלא בכלי), הרחיב וביאר:
"ואם צריך ליזהר שלא ישפכם אח"כ למקום מדרס בני אדם, לכאורה תלוי בפלוגתא: דלפי טעם הלבוש- דהיתר הכלי הוא משום שלא ידרסו ע"ז בני אדם, לפ"ז אסור לשפכם אח"כ במקום שעוברים בני אדם, וכדלעיל בסימן ד' ס"ט לענין מי הנטילה של שחרית. אבל לפי טעם ש"פ שאין רוח רעה שורה על המים כשרוחצם בכלי מותר".
ובפסקי תשובות (שם אות ז') כתב:
"מפני רוח רעה ששורה עליהם, ולכן נכון להסיר מהשלחן הכלי עם המים אחרונים לפני ברכת המזון, כי יש להימנע מלומר דברים שבקדושה נגד מים ששורה עליהם רוח רעה".
ובהערה 24 הוסיף:
"ואין זה מעיקר הדין, כי מדינא ליכא איסור לומר דברים שבקדושה נגד מי נט"י שחרית ומים אחרונים, וכן מצינו לכמה מגדולי ישראל שהקילו בזה.
אך מנהג רבים להקפיד על כך מאד. . .אמנם בנידו"ד יש גם ענין להוריד המים האלו מהשלחן מפני קדושת השלחן אשר נאמר עליו זה השלחן אשר לפני ה' וכנ"ל סי' ק"פ אות א' שיש להוריד כלים ריקים וכ"ש מים שיש בהם רוח רעה. . .אך מה שנהוג שעושים כלי עם כלי קיבול והמים מתכנסים לשם ומכסים אותם בכוס המים או בצלחת קטנה וכדומה אך כל הכלי מגולה צ"ע אם יועיל כי עפ"י האמור עצם הכלי שמיועד למים אחרונים יש להוריד מהשלחן או לכסותו".
היינו שנותן טעם נוסף להסיר את הכלי עם המים האחרונים מהשולחן מפני קדושת השולחן.
אך כמובן שלפי דעת אדה"ז שאין במים אלו שבכלי רוח רעה כלל, א"כ אין כאן שום ביזיון בהשארת הכלי בשולחן, וכן כתב ב"בירורי מנהגים" (עמ' 242).
לסיכום: לדעת המחמירים כמשנה ברורה ועוד – יש להסיר הכלי.
אך לדעת אדה"ז אין צורך להסיר הכלי מהשולחן קודם ברכת המזון, וכן מנהג הרבי מלובביץ'. וכן ראוי לנהוג.