ברכת הבשמים במוצאי שבת

חז"ל תיקנו לברך על הבשמים בכל מוצאי שבת. מקור הדברים בתוס' במסכת ביצה (ל"ג ע"ב) שם מבאר התוס' הסיבה להרחת הבשמים במוצאי שבת שהוא בשביל להשיב את הנפש שדואבת בצאת הנשמה היתירה מהגוף במוצ"ש. מסיבה זו – ממשיך התוס'- במוצאי יו"ט אין מברכים על בשמים היות וביו"ט אין נשמה יתירה. ומסיים תוס' – שיו"ט שחל במוצאי שבת אין מברכים על הבשמים היות ד"כיון דיש לו מאכלים חשובים וטובים מישב דעתו ממילא בלא ריח בשמים". עכ"ל.
אמנם הב"ח סובר שישנם שני טעמים להרחת הבשמים א) להשיב הנפש כנ"ל. ב) אש של גיהנום חוזרת לבעירתה ושורפת ה"י. ובלשונו:
"דלא תיקנו לברך על הבשמים אלא בדאיכא תרתי: אבידת הנפש, וגם התחלת אש של גיהנם דשורף ומסריח. דהשתא כיון דחלשא דעתא דאדם דאבדה לו הנפש בקל יגיע לידי חולשא מסרחון אשו של גיהנם. אבל כשאין כאן אבידת נפש אין לחוש לסרחון, כי היכי דאין חוששין כל ימות החול. ולכן אין מברכין במוצאי יו"ט, אעפ"י דאיכא סרחון כיון דאין שם אבדת נפש. וכן אין מברכין ביו"ט שחל להיות במו"ש, אע"פי דדדיכא אבידת נפש כיון שאין כאן סרחון. וכן נראה נכון". ע"כ.
בשו"ע פסק (סרצ"ז ס"א): "מברכך על הבשמים אם יש לו ואם אין לו אינו צריך לחזור אחריהם". ובמשנה ברורה (סק"ב) כתב: "שאין מברכין עליהם אלא להשיב הנפש שהיא כואבת מיציאת השבת". (אך עיין בכף החיים שם י"ג א', שכתב שלפי דברי האריז"ל בזה משמע שצריך לחזר אחריהם עיי"ש).
בנוגע לברכת הבשמים במוצ"ש, כתב המשנה ברורה (שם סק"ג) וז"ל: " מברך על הבשמים - והברכה הוא בורא מיני בשמים, על איזה מין שהוא, אף שבחול צריך לברך על כל מין כברכתו [דהיינו על עצי בשמים בורא עצי בשמים ועל עשבי בשמים בורא עשבי בשמים וכדלעיל בסימן רט"ז ועי"ש עוד כמה פרטים בזה].
מ"מ במו"ש מברכין על הכל בורא מיני בשמים, כדי שלא יבואו לטעות ההמון-עם שאין הכל בקיאין בכל ברכה המיוחדת, אבל בברכה זו יוצא על הכל. וכמש"כ שם בס"א. ומ"מ לכתחלה טוב יותר שיקח לבשמים דבר שברכתו בורא מיני בשמים כגון המוסק שקורין פיז"ם או נעגילע"ך שגם זה להרבה אחרונים ברכתו הוא בורא מיני בשמים". עכ"ל.
כלומר, שלמרות שבימות החול ישנן הבדלים בין סוגי הבשמים (על סוג העצים – בורא עצי בשמים, על עשבים – בורא עשבי בשמים, ועל שאר המינים – בורא מיני בשמים), במוצאי שבת מברכים בורא מיני בשמים על כל סוגי הבשמים בשביל שלא יטעו המון העם שלא יודעים להבדיל בין הברכות השונות. אלא שמוסיף שלכתחילה עדיף לשים מין בשמים שודאי ברכתו "מיני בשמים" וכך יצא י"ח כל הדיעות.
וכן פסק אדה"ז בשו"ע שלו (רצ"ז ס"ג) וז"ל: "והעולם נהגו לברך במוצאי שבת בורא מיני בשמים על כל המינים שיהיו לפי שאין הכל בקיאים בברכות נהגו לברך ברכה שיוצאים בה בדיעבד על כל המינים ומכל מקום טוב להניח חתיכת מור בתוך מיני ריחות שמברכים עליהם בורא מיני בשמים כדי שיברך ברכת בורא מיני בשמים כהלכתה". עכ"ל.
לפי מנהג הספרדים ולפי פסקי הרב עובדיה ז"ל גם במוצ"ש מברכים על כל סוג את ברכתו כבימי החול (ילקוט יוסף שבת ח"א עמ' תסג). חשוב לציין שפסק עוד דאין לברך על בושם (העשוי מתערובת אלכוהול וכדומה) או על תרסיסי ריח למיניהם ("ספריי").
פרט נוסף שרלוונטי לתקופתינו: חולה קורונה שאיבד ל"ע את חוש הריח אינו יכול לברך ברכת הריח על הבשמים
כפי שפסק אדה"ז בשו"ע שלו (סרצ"ז ס"ז): "מי שאינו נהנה מריח שאין לו חוש הריח לא יברך על הבשמים כשמבדיל . . . שלא תקנוהו חכמים בשביל הנאת האדם אלא בשביל שצריך לזכרהו על היין אבל הבשמים במוצאי שבת לא הנהיגו חכמים אלא בשביל הנאת האדם להשיב נפשו הדואבת ליציאת השבת והרי ברכתה כשאר ברכת הנהנין". עכ"ל. וכן פסק בזה הרב עובדיה ז"ל (הובא בילקוט יוסף שם עמ' תסז).