פסק השו"ע (או"ח סתרע"ה ס"ג) וז"ל: "אשה מדלקת נר חנוכה שאף היא חייבת בה, אבל אם הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה כלום, ואע"פ שהניחה גדול. ויש מי שאומר בקטן שהגיע לחינוך מותר.
וכתב הרמ"א: "ולדידן דכל אחד מבני הבית מדליק בפני עצמו קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק ג"כ".
דהיינו, שלפי הרמ"א קטן שהגיע לחינוך – צריך להדליק נרות חנוכה בפ"ע.
ובמשנה ברורה כתב: "ולדידן וכו' - ר"ל דאף אם נימא להלכה דלא כהי"א הנ"ל ואינו יכול להוציא אחרים בהדלקתו מ"מ הוא בעצמו כיון שהגיע לחינוך צריך להדליק ועיין בבה"ל ונ"ל דלקטן א"צ להחמיר כולי האי ודי שידליק בכל לילה רק נר אחד לכו"ע".
כלומר, שגם לדעת הרמ"א אין הקטן צריך להדליק מספר הנרות של אותו לילה (שהוא באופן דמוסיף והולך) אלא מספיק שידליק נר אחד בכל לילה.
ובביאור הלכה ביאר דבריו: "עיין במ"ב ועיין לקמן בסימן תרע"ז במגן אברהם סק"ח דהביא מש"ג דס"ל דאפילו לדידן שמדליקין נר לכאו"א קטנים פטורין [דנהי דמחוייב לחנכו היינו בדבר שיש בו חיוב על הגדול מצד הדין אבל בזה דגם בגדול ליכא כ"א משום הידור מצוה אינו מחוייב לחנך בו הקטן]". עכ"ל.
כלומר, שהיות וממילא נוהגים אנו בהדלקת נר חנוכה כמהדרין אם כן בזה לא חלה עליו חובת חינוך.
ובמשנה ברורה (סתרע"ז סק"ג) הוסיף עוד: "אבל דעת הש"ג והמאירי דאפילו לדידן א"צ לחנך הקטן להדליק בפ"ע אם לא שיש לו בית בפ"ע". עכ"ל.
וכן בספר המנהגים (ע' 69) כתב: "הבנים נוהגי להדליק נרות חנוכה איזה זמן קודם הבר מצוה".
המקור מופיע בשיחת הרבי הריי"ץ בשנת תש"ו, וז"ל (בתרגום לעברית): "בבית הרבי נהגו להתחיל לברך לעצמם נרות חנוכה עוד לפני בר המצווה בסביבות שנה (לפני הבר מצוה) - לשם חינוך. אני לא זוכר בוודאות מתי התחלתי לברך לעצמי נרות חנוכה, ביאלטה או מיד אחרי יאלטה".
אמנם, בשנים האחרונות התפשט המנהג שכבר מגיל קטן מתחילים להדליק נרות חנוכה ולא רק מזמן הקרוב לגיל מצוות.
בשלשלת היחס (המובאת כהקדמה לספר היום-יום) בשנת תשמ"ח נכתב: "מעורר שכל ילד/ה ידליק נרות חנוכה בפתח חדרו (בית מקדש פרטי)...".
ובספר השיחות תשנ"א אומר הרבי: ומוסיף והולך כהוראת ימי חנוכה בסיומו וחותמו של חודש כסלו, ש"מנהג פשוט" אצל כל בני ישראל (מגדול ועד קטן) לנהוג כ"מהדרין מן המהדרין" באופן ד"מוסיף והולך" מיום ליום". ושם בהערה 110: "כמנהג כמה מישראל שגם הבנים הקטנים (משא"כ בנות ונשים) מדליקים נרות חנוכה".
וכן בלקוטי שיחות (ח"כ ע' 474, בתרגום לעברית): "והמצוה של הדלקת נרות חנוכה צריך לקיים כל יהודי לא רק כהן לוי אלא כל יהודי אפילו ילד מחנכים אותו שידליק נרות חנוכה (או שיהיה סמוך לאביו ויראה כיצד הוא מדליק נרות חנוכה".
ואכן מנהג חב"ד להתחיל להרגיל את הילדים כבר מאז שהם קטנים להדליק נרות חנוכה בחנוכיה בפני עצמם, ויש שמהדרים עוד (באם מתאפשר כמובן) שידליקו בשמן זית ושמשים עשויים שעוה וכו' כל זה כחלק מגישת החינוך להטמיע בילדים להדר במצוות כבר מגיל קטן, כידוע.
בספר השיחות תשמ"ח (ח"א ע' 165) מפרט הרבי אודות מנהג זה ומגדיר את מטרותיו ותוכנו:
"בקשר להדלקת מנורת החנוכה: כמדובר בהתוועדות שלפנ"ז למרות שמצד פרסומי ניסא מדליקים מנורה אחת בכל בית, מ"מ מכיון שנמצאים בשנת הקהל, וכמו"כ יש התגברות של ענינים בלתי רצויים (שכבר באו ויכולים לבוא ח"ו) הרי דבר הכי טוב והכי מתאים, שיוסיפו אור בעולם. עי"ז שבנוסף למנורה שמדליקים כרגיל, ידליקו מנורה גם בחדר הילדים, של הבנים והבנות. ועי"ז יוסיפו בחינוך ורגשות הילדים עצמם, ושל הוריהם, ושל כל אלו שיזדמנו לביתם.
ובנוגע לזה שאלו כמה שאלות, ומהם: א) האם כל ילד צריך להדליק? ב) האם צריך להדליק בכל חדר, או שבגלל יוקר הדבר ידליקו רק בחדר אחד? ג) האם גם הבנות צריכות להדליק?
והביאור בזה באופן כללי: מכיון שכל מטרת הדבר היא להוסיף בחינוך הילדים כו', יש לעיין ולבדוק בכל מקום לגופו של ענין את התוצאה בפועל, באיזה אופן יוסיפו בחינוך.
עי"ז שלכל המצוות יש תוצאה במעשה בפועל, ובלשון הידוע "לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות", כלומר, שנתינת כל המצוות היא כדי לצרף, להאיר כל יהודי ויהודי. גם את אשר בבחינת בריות בעלמא (כדברי רבינו הזקן בתניא). ועד"ז בנדו"ד: להדלקת המנורה בחדר הילדים ישנה מטרה, והיא הוספה בפרסומי ניסא והשפעה על חינוך הילדים, וא"כ יש לבדוק באיזה אופן המטרה תתבצע טוב יותר". ע"כ.
ובעז"ה ככל שנוסיף ונרבה באור נזכה לאור הגאולה האמיתית והשלימה עם משיח צדקנו בראשנו!