הידור בכשרות באירוח

זו אכן שאלת כבדת משקל ועדינה שיש לתת עליה את הדעת, ובודאי שעדיף לדון בכל מקרה לגופו.
בכל אופן ניתן רקע כללי הלכתי-השקפתי לנושא זה, אך כמובן שאין לפסוק מכאן הלכה למעשה בצורה גורפת ויש לפנות אל רב מורה הוראה שידון בכל מקרה לגופו ויורה כיצד לנהוג.
נפנה לדברי רבינו הגדול בעל התניא והשו"ע ונראה דבריו בנושא, ובהקדים:
ידועים תקנותיו החשובות של אדה"ז שבכל אחת מהן חידש חידושים עצומים ותיקונים גדולים, ומהם: תקנת המקוה, קשר התפילין, כתב הסת"ם ועוד.
אחת מהתקנות החשובות שנתפרסמו ונוהגות היום בכל תפוצות ישראל היא תקנת "סכינים מלוטשים", ונסביר:
בתקופת המגיד ממזריץ' החלו לייצר סכינים בצורה מסויימת כך שבסיס הסכין בראשה עבה יותר והולכת ונהיית צרה יותר עד שמסתיימת בלהב הסכין, דבר זה מאפשר את השחזת הסכין כך שתהיה הן חדה והן חלקה (באם רצונך להעמיק בנושא זה ראה בשו"ת אדה"ז סימנים -ז', מו', מז'. שארית יהודה חיו"ד סימן י"ט ועוד).
עד אותה תקופה היו נוהגים להשחיז הסכין שתהיה חדה מאוד, אך בכך היתה מאבדת את חלקותה דבר הנחשב לפגימה מה שיכול להפוך את השחיטה לנבילה ח"ו. מחמת כך פתר אדמוה"ז את הבעיה באמצעות סכינים מלוטשים הניתנות להשחזה בצורה השומרת הן על חוד הלהב והן על חלקותו.
גדולי המתנגדים יצאו חוצץ כנגד חידושו של אדמוה"ז (קונטרס זמיר עריצים הובא בספר חסידים ומתנגדים ח"א ע' 46). וכך נוצר מצב בו החסידים אכלו רק משחיטה בסכינים מלוטשים והמתנגדים משחיטה בסכינים לא מלוטשים.
חסידים פנו אל אדמוה"ז בשאלה: מאחר ואיננו אוכלים משחיטה של סכינים שאינם מלוטשים, כיצד עליהם לנהוג בעת סעודת מצוה שהבשר בה נשחט מסכין שאינה מלוטשת?
השיב להם אדה"ז בזה"ל (שו"ת אדה"ז סימן מ"ז):
"השחיטה בסכינים מלוטשים היא מצוה רבה ועצומה. . .ואין כסף נחשב מאומה להיות שוחט קבוע. אך אם לפעמים מסובים בסעודת מצוה עם אנשי עירם חלילה לפרוש מהם להחזיקם כאוכלי נבילות ח"ו, הס מלהזכיר. ומעודי לא נזהרתי מהכלים אף מבני יומן . .". ע"כ.
במילים פשוטות אדה"ז מורה לחסידים לא לפרוש מסעודות מצוה אלו, ומוסיף ומעיד על עצמו שלא נזהר מלאכול מכלי בן יומו (שמבחינה הלכתית דבר המבושל בו עתה מקבל טעם מהמאכל שלפניו, ובאם אינו כשר ח"ו עובר הטעם למאכל וכו'), אף שלדידו שחיטה כזו הינה ספק נבילה!!
מכאן משמע לכאורה שבמקום שהידור מגיע על חשבון אהבת ישראל ועלול ליצור פגיעה בכבוד יהודי ומריבה ח"ו, לכאורה, יש להקל ולאכול (כמובן רק כאשר מדובר בהכשר מהודר רק שאינו ברמת ההידור שהינך רגיל בד"כ).
שאלה דומה נידונה בפסקי הרב עובדיה יוסף ז"ל (בשו"ת יביע אומר חלק חמישי יו"ד סימן ג') בו נשאל האם ספרדי (הנוהג לפי פסקי מרן המחבר) מתארח בסעודה אצל אשכנזי (הנוהג כדברי הרמ"א), וידוע שהרמ"א מיקל בבשר שאינו צ"ל "חלק" משא"כ לפי המחבר על הבשר להיות "חלק", וא"כ האם מותר לו לאכול באותה סעודה?
ופסק שמותר לו, היות ואין ודאות שהבשר המוגש אינו "חלק" (כלומר אין ודאות שהיתה "שאלה" בבשר, אלא רק שבאותה כשרות לא מקפידים על "חלק"). וסמך דבריו על דברי השו"ת דבר שמואל (סימן ש"כ) שנשאל שאלה דומה, והשיב שאם ידוע שבשר זה אינו "חלק" יש לו להימנע מלאוכלו אך מסייג דבריו שיש לו לעשות זאת באופן שלא ירגישו בטעם חומרתו (כלומר שלא ישימו לב מדוע הוא אינו אוכל).
ידועים גם סיפורים אודות חסידים גדולים המקפידים בכשרות בהידור רב, שבעת שנתקלו בבעיה כזו (הידור מול פגיעה ואי אהבת ישראל ח"ו) ויתרו על הידוריהם מהעיקר לא לפגוע ביהודי אחר.
כמובן שהפיתרון הכי פשוט הוא להימנע בצורה מכובדת שלא תפגע במארחים, או לאכול ולשתות רק דבר שאין בו חשש כלל (מוצרים קנויים וסגורים וכדומה), והחכם עיניו בראשו כיצד לנהוג בצורה מכבדת ומאידך מבלי לותר על ההידור בכשרות.
דברים אלו עולים בקנה אחד עם המבואר בלקוטי שיחות (ח"ה ע' 141 ואילך) בענים יעקב אבינו, כשההוראה העולה מהשיחה שהידורים וחומרות שאדם מקבל על עצמו אינם יכולים לבוא ע"ח חיובים בסיסיים יותר של השני עיי"ש.
נדגיש שוב: כל מקרה נידון לגופו ויש לפנות לרב מורה הוראה על אתר כיצד לנהוג, דברים אלו נכתבו כמענה כללי בלבד!