תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם צריך להיות שבעה ימי אבלות שלמים לגמרי? ב) האם במקרה זה שהקימה מאבלות היא בכניסת השבת, יש מקום להקל לרחוץ ולהחליף בגדים לפני השבת? ג) אם לא, האם ניתן לרחוץ באיזה אופן בשבת עצמה? ד) איך הוא אופן הקימה במקרה זה, האם אומרים להם ביום השבת לקום מהאבלות כרגיל, או לפני כניסת השבת?
ראשית יש להביא המבואר בשולחן ערוך סימן שעה סעיף א' שהאבלות מתחילה מיד בגמר הקבורה לאחר שנגמרה צורת הקבר בעשיית תלולית העפר על גביו. ויש אומרים שאפילו אם נסתם הגולל מעל הארון עם מעט עפר בלא שיהיה איזה פתח וחור זהו סתימת הגולל ומתחילה האבלות. כי אם לא כן נתת דבריך לשיעורים - כמה עפר יהיה על הקבר.
ואין צריך שבעת ימים שלמים, רק מקצת היום ככולו, וכל שהיה גמר הקבורה לפני השקיעה, אזי נחשב הוא ליום אחד מימי האבלות.
יתירה מזו הביא בשדי חמד מערכת אבלות אות טו, שאפילו אם נגמרה הקבורה בבין השמשות, עולה להם יום העבר כיום ראשון של שבעת ימי האבלות.
[ודנו הפוסקים אם חלק מבני הבית נוהגים כשקיעת רבינו תם וחלק לא, האם נלך כמו הנוהגים כרבינו תם להקל ולומר שגמר הקבורה היתה ביום העבר. וכתב בשאלות ותשובות שבט הלוי חלק ו' סימן קפד, שמסתבר ללכת בזה על פי גדול הבית. אמנם למעשה יש לנהוג להקל בדיני אבלות.]
וכמו כן הוא לעניין יום השביעי, שאף בזה אומרים מקצת היום ככולו, ומיד ביום השביעי בבוקר לאחר התפילה – כאשר התפללו לאחר הנץ החמה, ישבו האבלים איזה זמן מועט בכדי לצאת ידי חובת ישיבה ביום השביעי, ומנחמים אותם ואומרים להם 'קומו', והם קמים מהאבלות (כמבואר בשיבולי הלקט הלכות אבלות).
אמנם אין זה תלוי כלל במנחמים, אלא אף אם יש לו מנחמים יכול לפסוק מאבלותו מיד לאחר גמר התפילה באותו המקום בו גר, והיה אפשר לנחמו אילו היו מתפללים עמו, ואם אין שם זמן תפילה, יכול לעמוד מיד לאחר גמר תפילתו, כמבואר בשולחן ערוך סימן שצה סעיף א'.
ורבים נוהגים ללכת ביום השביעי על הקבר, ללוות את הנשמה, ואומרים עבורה אזכרה ותפילה ופסוקי תהילים ממזמור קיט אותיות נשמה, כמבואר בגשר החיים. אמנם בערוך השולחן סימן שדמ אות יב כתב שלא ידענו ממנהג זה, ורק עושים אזכרה בבית הכנסת אחר קריאת התורה.
ואם חל יום השביעי להיות בשבת, אזי הולכים הנוהגים במנהג זה ללכת ביום ראשון שלאחר השבת, כמבואר במגן אברהם סימן תרצו, סימן קטן ה'.
כמו כן אם חל יום השביעי של האבלות ביום השבת, מעיקר הדין עליו להפסיק את דיני האבלות מיד לאחר נץ החמה, אלא שמאחר ובדרך כלל בימי החול נוהגים להפסיק את האבלות לאחר התפילה, ולא מיד לאחר נץ החמה, לכן יש לנהוג גם בשבת להפסיק את האבלות מיד לאחר התפילה, כמבואר בטורי זהב ושפתי כהן בסימן תב סימן קטן ד', וכן הוא בקיצור שולחן ערוך סימן רטז.
אמנם יש שכתבו שיכול להחליף את בגדיו מיד בבוקר לבגדים מכובסים, מאחר וכבר בטל ממנו מעיקר הדין גזירת שבעה. וצריך עיון שהרי בשבת דברי פרהסיה מכל מקום אינם נוהגים, שאין לו ללבוש בגד קרוע ולחלוץ נעליו ולשבת על גבי קרקע, והוא זלזול בשבת קודש, כמבואר בשולחן ערוך סימן ת' סעיף א'. אלא אם כן נאמר שגם שאסור בבגד קרוע מכל מקום אין לו ללבוש מכובס, רק שאחר ילבשנו תחילה, ואם הוא יום השביעי, יכול ללבוש ללא צורך זה.
כמו כן אסור לעלות לתורה כשחל יום השביעי בשבת, כמבואר בטורי זהב שם. ובילקוט יוסף מביא שבמנחה מותר. וכמו כן אם הגבאי העמיד את האבל לפני ברוך שאמר יכול להעלותו אף לשחרית כמבואר בילקוט יוסף הלכות אבלות.
ולעניין רחיצה ביום השביעי, מנהג הספרדים שמיד לאחר שקמו, מחליפים את הבגדים ורוחצים בצונן, כמבואר בשאלות ותשובות ויקרא אברהם אות טז. ואף בשבת המצטער (כפי שהוא בדרך כלל), מאוד יכול להקל ברחיצה במים קרים.
העולה מן האמור: שאבל שיום השביעי שלו חל בשבת, אזי מעיקר הדין מיד בבוקר של שבת יכול להחליף כל הבגדים לבגדים מכובסים (גם לאלו שבדרך כלל בשבת שבאמצע האבלות לא נוהגים להחליף כל בגדיהם, כגון הלבנים שתחת הבגדים העליונים).
אך המנהג שרק לאחר התפילה יאמרו לו לקום מהאבלות. ולא ירחץ גופו עד למוצאי שבת אפילו במים קרים. ולמנהג הספרדים יש להקל לרחוץ במים קרים בשבת לאחר הקימה.
ואסור לעלות את האבל לתורה. ולמנהג הספרדים יכול לעלות בקריאה של מנחה (ויש נוהגים שהגבאי אומר לאבל לפני 'ברוך שאמר' מספר פסוקים והשכבה, ובזה יוצא הוא מגזירת שבעה, ואזי יהיה מותר לעלות אותו לתורה אף בשחרית). אמנם לדברי הכל יכול לעשות הגבהה וגלילה ופתיחת הארון.
ולעניין 'תשמיש המיטה', יש אוסרים כל השבת, ויש מתירים מיד לאחר שהעמידו אותו מהאבלות.
