שתיה מכוס הקידוש

תשובה: מבואר בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רעא סעיף יג, שצריך לשתות מכוס של קידוש כמלא לוגמיו, דהיינו כל שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה מלא לוגמיו, והוא רובו של רביעית.

ובספר אשל אברהם הביא שבתשובת רשב"ש סימן שפה השיב לשואל וזה לשונו, אבל אתה שהיין מר בפיך, אתה יכול להטעימו לאחר, מה שאין כן הדין לענין ארבע כוסות. ועיין בספר אליה רבה סימן קטן כח שהוכיח שגם הגאונים מודים שאם שתה אחד מהשומעים כמלא לוגמיו יצא. וכן נראה מספר זכרון להגאון רבי ישמעאל הכהן פרק ערבי פסחים עמוד קטז.

ובפרי מגדים משבצות זהב אות טז על מה שכתב המחבר שצריך לשתות מלא לוגמיו, ציין לעיין בסימן קצ אות ג, שם נאמר שכוס של ברכה צריך רביעית משום ספק ברכה אחרונה, מה שאין כן כוס קידוש שברכת המזון פוטרת אותה, כמבואר בסימן ערב סעיף י וסימן קעד סעיף ו. ואם כן די ברוב רביעית. ומשמע אפילו מקדש קודם נטילה אין צריך ברכה אחרונה על כוס קידוש, כי אין קידוש אלא במקום סעודה, ונחשב מצרכי סעודה.

ועל מה שכתב שאין צריך יותר מרביעית. מבואר במחצית השקל שכתב הטעם, שחכמים לא חלקו בין גדול ובין בינוני כי אם לעניין שתיית מלא לוגמיו, אבל לעניין שיעור כוס קידוש שנתנו חכמים שיעור רביעית לא מצינו שחלקו, וגם לעוג מלך הבשן מספיק בכוס רביעית.

ומה שצריך לשתות כמלא לוגמיו, הנה אם לא שתה כן, אזי לא יצא ידי חובה כלל. כמבואר במשנה ברורה.

עוד כתב שהטעם שצריך שיעור של כמלא לוגמיו דוקא, הוא מפני שצריך שיעור חשוב שתתיישב דעתו על ידי זה. אמנם אין צריך שיהא מלא פיו ממש משני הצדדים, אלא מספיק שצד אחד יהיה מלא. ושיעור זה מספיק אפילו אם שותה מכוס גדול שמחזיק כמה רביעיות.

ושיעור רובו של רביעית מבואר שם שזהו דוקא באדם בינוני, אבל באדם גדול ביותר משערים כמלא לוגמיו לפי גדלו, ומכל מקום לא צריך לשתות יותר מרביעית. ודע ששיעור רביעית הוא כמעט מלא שתי קליפות מביצה בינונית של תרנגולת והוא שיעור ביצה ומחצה עם הקליפה. כי לוג הוא ששה ביצים כמבואר בגמרא וממילא רביעית הלוג הוא ביצה וחצי.

וממשיך, שאמנם יש מחמירים מאד בענין השיעורים והוכיחו שהביצים נתקטנו בזמנינו למחצית ממה שהיה בימי הגמרא ועל כן שיעור רביעית הוא בכפלים וכן ישנו נפקא מינא מזה לעניין כזית מצה שהוא כחצי ביצה, ונכון לחוש לדבריהם לעניין קידוש של לילה ועל כל פנים יראה לכתחילה שיחזיק הכוס כשתי ביצים והשתיה אף שהכוס גדול די שישתה כמלא לוגמיו שלו. ודע עוד שהשיעור של מלא לוגמיו צריך לשתות בלי הפסק הרבה בינתיים דהיינו שלא ישהה מתחילת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה יותר מכדי שתיית רביעית ועל כל פנים לא יפסיק זמן רב כדי אכילת פרס ואם הפסיק בכדי אכילת פרס אף בדיעבד לא יצא, וצריך ליזהר בזה כשמקדש בשחרית על שיכר שאז מצוי להיכשל בזה.

ובביאור הלכה מביא שמה שצריך לשתות כמלא לוגמיו הוא אפילו בדיעבד והוא לעכובא כמבואר בגמרא. ומה שכתב לשון של לכתחילה נראה שבא להשמיע לנו שאפילו לכתחילה די בזה ולא צריך שישתה כל הכוס כמו שיתבאר לענין ד' כוסות באחרונים שם בשם התוספות. והטעם כמו שכתב הבית חדש שם. וכן מוכח בפסחים קז עמוד א בברייתא שם מטעמת יין כל שהוא ר' יוסי בר רבי יהודא אמר מלא לוגמיו משמע שהכל הולך על לכתחילה.

העולה מן האמור: שאין צריך לשתות מעיקר הדין את כל הכוס של הקידוש, ואפילו אין צריך רוב כוס, רק השיעור הוא 'כמלא לוגמיו', וזהו כל אחד לפי גודל פיו, והיינו כל שיסלק היין לצד אחד של פיו. ובאדם בינוני זהו 'רוב רביעית', והמחמיר יחמיר לעצמו. אך אם לא שתה 'כמלא לוגמיו' לא יצא אפילו בדיעבד, וזה מעכב מעיקר הדין.

אמנם הכוס עצמו של הקידוש צריך שתכיל מכל מקום 'רביעית' שלימה.