תשובה: נפסק בשולחן ערוך אורח חיים הלכות יום טוב סימן תקו סעיף ג, שהלש עיסה ביום טוב, יכול להפריש ממנה חלה ולהוליכה לכהן, והדבר מותר אפילו הפרישה מאתמול. אבל עיסה שנלושה בערב יום טוב, אסור להפריש ממנה חלה ביום טוב.
והעצה לכך כתב הרמ"א, שיכול לאכול ולשייר קצת, ולאחר יום טוב מפריש מן המשוייר חלה. ומותר לאפות הפת על ידי שיאכל ממנו ויפריש אחר כך חלה. ואם רוצה יוכל ללוש עוד עיסה אחת ביום טוב ויצרפם יחד, ויפריש מאותה עיסה גם על מה שלש מערב יום טוב.
ובעניין מה שכתב הרמ"א שאפשר לשייר מקצת, הגדיר בספר עולת שבת, שהכוונה שצריך לשייר יותר מכדי שיעור חלה כדי שיהיו שיריים ניכרים אחר הפרשה. וכן כתבו התוספות שם לגבי מה שכתב הטעם שמותר להפריש ממנה חלה, משום שללא הפרשה יכול לאכול ממנה על ידי שיור, ועל כרחך שם מדובר בשלא אפאה מערב יום טוב, וכפי שאמרנו שם מפורש, גלגל עיסה מערב יום טוב וכו', ואם אנו סוברים שאסורה הרי אינה ראויה לאכילה בלא הפרשה שהרי אינו יכול לאפותה, אלא ודאי שמותרת באפייה.
ובנוגע למה שכתב שמותר לאפות על ידי שיאכל ממנו ויפריש אחר כך חלה, הביא את דברי המרדכי בסימן תרנד, שכתב שאסור באפייה ביום טוב משום חלק חלה שבו שאינו ראוי לו לאכילה, ומה שאמרנו חלת חוץ לארץ אוכל והולך, מדובר כשאפאה מערב יום טוב ולא הפריש חלה שאז מותר באכילה על ידי שיור, ולמעשה צריך עיון. והבית חדש באות ד' פסק להחמיר כדברי המרדכי.
וכן כתב המגן אברהם אות ט', שמפריש מן המשוייר חלה. אבל אסור לשייר רק כדי חלה לחוד.
והוסיף ב'מחצית השקל' שלהפריש בלא שיור - גם בחול אסור כמו שכתב הרא"ש, והטעם, כי לגבי חלה כתיב ראשית לכן צריך שיהיו שיריה ניכרים, דהיינו לאחר שהפריש חלה ישארו שירים. וכן מדוייק לשון רמ"א שכתב מפריש מן המשויר. משמע קצת מן המשויר ולא כולו.
וממשיך, שהבית יוסף הקשה על הטור שהביא תחלה את הדעה שבחלת חוץ לארץ אפילו לש מערב יום טוב מותר להפריש חלה ביום טוב כיון שאוכל והולך ואחר כך מפריש אין ההפרשה מיקרי תיקון. אבל הרי"ף ורש"י אוסרים. וכתב עוד שרבינו חננאל כתב בשם רש"י שאפילו מה שאוכל ומשייר החלה נחשב בכלל אין מגביהים תרומות ומעשרות. וכיון שישנו מחלוקת רבותינו בדבר, טוב שלא להפריש אלא אוכל ומשייר. וכתב הבית יוסף שאף על פי שלרבינו חננאל בשם רש"י לאכול ולשייר גם כן אסור, לא חשש רבינו לאותו סברה כי חומרה גדולה היא.
עוד כתב, שאפשר שתיקון זה שכתב רבינו מועיל גם לפי מה שכתב רבינו חננאל בשם רש"י, שמה שאוכל ומשייר שכתב רבינו חננאל היינו שאוכל כל הפת ומשייר כדי חלה לבד או מעט יותר שאזי נחשב כמפריש ממש. ואוכל ומשייר שכתב רבינו היינו שמשייר הרבה יותר מכדי חלה ששוב לא נחשב כמפריש חלה ביום טוב שהרי במוצאי יום טוב מפריש חלה מתוך פת מרובה.
ומסיים שנראה שהתירוץ השני נראה עיקר בעיני הבית יוסף, ולפי זה מי שרוצה לצאת גם ידי שיטת רבינו חננאל בשם רש"י צריך להניח הרבה יותר משיעור חלה. אבל הבית חדש חולק על הבית יוסף ומפרש דברי הרבינו חננאל בשם רש"י שאוסר, אלא לפי שיטת רש"י הסובר שבחול מספיק אם מניח רק כדי חלה מצומצם. כי סובר שבמקרה כזה לא צריך שיהיו שיריה ניכרים. ועל זה כתב שביום טוב אסור במקרה כזה, כי זה הוי כהפרשה. אבל לדידן שאנו סוברים כמו הרא"ש שגם בחול צריך להניח מעט יותר משיעור חלה, בזה מודה רבינו חננאל בשם רש"י שגם ביום טוב מותר כי לא נראה כמפריש. ואם כן מובנים דברי הטור שאם מניח מעט יותר משיעור חלה יוצא לדברי הכל, ואין צריך להניח הרבה יותר משיעור חלה.
וכן פסק להלכה במשנה ברורה אות כב שמה שמשייר מקצת היינו יותר מכדי שיעור שרוצה להפריש כדי שיפריש חלה מאותו השיור כי צריך שיהיה שיריה ניכר. ועוד שאם לא יניח רק שיעור חלה דומה הדבר כמי שמפריש ביום טוב.
ובאות כא סייג, והביא שכל תקנת הרמ"א לשייר מקצת ולהפריש לאחר יום טוב, זהו דוקא בחוץ לארץ שחיובה של חלה אינה מן התורה. אך בחלת ארץ ישראל אין תקנה אלא אם כן ילוש עוד עיסה.
העולה מן האמור: שמי ששכח להפריש חלה בחוץ לארץ, יכול לאכול מה שאפה, רק שישייר מעט יותר מכדי שיעור חלה מדברי המאפה (מעט יותר מכזית), ויפריש ממנו לאחר השבת או היום טוב (אם מדובר שאפה מערב יום טוב ושכח להפריש. כי אם לש ביום טוב עצמו אזי מותר להפריש מכל מקום), אך בארץ ישראל לא.
