תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בכמה פרטים: א) האם מותר לטחון ביום טוב? ב) האם זה משנה אם מדובר לצורך אוכל נפש? ג) האם יש הבדל אם היה באפשרותו לטחון אותם מערב יום טוב או לא? ד) האם יש איסור בזה משום דרך ומעשה חול גם בדברים שאין בהם משום טוחן?
ראשית יש להביא בעניין האם מדובר בכלל בכלי המיוחד לקציצה, המבואר בספר ערוך השולחן בסימן שכא אות ט', שדחה שם את כל הפוסקים המפקפקים לאסור סכין זו, מאחר ואין זה אלא כמו לחתוך בסכין בעלמא, ואין לאסור זאת כלל אפילו בשבת כאשר קוצץ עמהם דברי מאכל שאין בהם משום טוחן כמו בשר ביצה וכיוצא בדברים אלו שאינם גידולי קרקע.
ואף בשאלות ותשובות אגרות משה (ד, עד) קיבל דבריו מעיקר הדין, רק שכותב שראוי להחמיר לכתחילה אם לא לצורך גדול.
אמנם הקשו על דבריו בספר שבת כהלכה פרק כא, שלכאורה סכין זו בנויה בצורה כזו מלכתחילה בכדי לקצוץ היטב דברי מאכל, ושוב שימושה ועניינה הוא כלי המיוחד לקציצה, ויש בה משום מעשה חול.
והנה בשולחן ערוך סימן תקד סעיף א', שביום טוב ניתן לטחון ולכתוש את התבלין כפי שהוא הדרך ביום חול מאחר ואם יטחן אותם מערב יום טוב הרי הם מפיגים את טעמם.
אך מכל מקום גם ההיתר הוא רק כאשר מדובר בכלי כזה המיועד לטחינה ומיעוך לאותו היום בלבד ולא לימים הרבה. וכמו למשל ריחיים גדולות של תעשייה, כפי שטוחנים כיום את רוב סוגי התבלינים, שבהם טוחנים כמויות גדולות מאוד המיועדים להרבה ימים, שאסור לטחון בהם ביום טוב למרות שמדובר בדברים שמפיגים את טעמם, מאחר ונראה כטוחן את הדבר שלא לצורך יום טוב אלא לצורך ימי החול. אף שבאמת כוונתו לטחון זאת לצורך יום טוב עצמו.
יתירה מזו אפילו אם מדובר בדברים שאינם גידולי קרקע, ואפילו בדברים שכבר נטחנו בעבר, ואפילו אם רוצה לטחון אותם בכלי זה באמצעות שינוי, מכל מקום אסור הדבר משום שהדרך לטחון בו לימים הרבה, והרי שכלי זה הוא מוקצה ביום טוב, כמבואר כל זה בשולחן ערוך שם סעיף ב'.
ואם ערב וטחן בכלי זה, הרי כל מה שנטחן בזה אפילו עשה זאת בשוגג בלבד, הרי הוא אסור עד מוצאי יום טוב. ואם מדובר בדבר שאינו מפיג את טעמו לדעות הסוברות שאיסורו מן התורה, הרי שאם עשה כן במזיד, נאסר המאכל לעולם למי שטחן ולבני ביתו, ואם עשה בשוגג מותר לו במוצאי יום טוב (משנה ברורה שם יד).
וכל זה הוא בכלי העשוי לטחון בו לימים הרבה, אבל כלי שאינו עשוי לכך, כמו למשל מטחנה ביתית המיועדת לטחינה מועטת כדי צורך אכילה וכיוצא בזה לבו ביום, ובכלל זה מגרדת, פומפיה, וכיוצא בהם וכן מועך תפוחי אדמה שעל פי רוב מיועדים לטחינה מועטת לאותו היום (ורק במקרים מועטים משמשים לטחינה ומיעוך לכמה ימים), אזי תלוי באיזה סוג מאכל מדובר.
מאכלים שאינם מפיגים את טעמם אם יכין אותם מערב היום טוב, אזי אפילו בכלים אלו אסור להכין אותם ביום טוב כמבואר בשולחן ערוך שם סעיף א'. ורק אם שכח או שלא היה לו פנאי או מפני שאר אונס לא הכין מותר לו להכין זאת ביום טוב באמצעות כלים אלו על ידי שינוי.
ואם מדובר מאכלים שמפיגים מקצת מטעמם באם יכין אותם מערב יום טוב, אזי לפי שיטת המחבר מותר לטחון אותם כרגיל אפילו אם היה באפשרותו להכין זאת מערב יום טוב ואין צריך לעשות זאת בשינוי. אך כמובן יקפיד לעשות רק כפי הנצרך לו לבו ביום.
ולשיטת הרמ"א עליו לעשות מעט שינוי בטחינתם בכלים אלו, ולמרות שלא היה לו פנאי ולמרות שמעט מפיגים את טעמם, מכל מקום אף שאין כאן איסור מן הדין, יש לעשות שינוי בכדי שעל ידי כך יזכור שאסור לטחון אלא רק כמה שצריך לבו ביום בלבד (משנה ברורה שם יא).
אמנם בשער הציון שם סימן קטן יח כתב, שכל זה הוא דוקא אם מפיגים את טעמם מעט, אך דברים שמפיגים את טעמם לגמרי, לא צריכים שינוי כלל, כמו למשל שום, ושאר ירקות שטעמם נפגם לגמרי אם חותכים אותם מערב יום טוב לסלט וכיוצא בזה. ולכן מותר לכתוש אותם באמצעות כותשים ומועכים ומגרדות כמו קוצץ 'סלייסר' לעשות סלט, כדרך הרגיל ללא שינוי ביום טוב עצמו.
העולה מן האמור: שתלוי איזה סוג מאכל מעוניין לקצוץ בסכין זו: אם הוא סוג מאכל שמפיג את טעמו לגמרי אם קוצצים אותו מערב יום טוב, יהיה מותר לקצוץ אותו ביום טוב כרגיל – אף בכלי המיוחד לקציצה, ללא צורך בעשיית שום שינוי. והוא הדין בסכין זו אף לדברי המחמירים להחשיבה ככלי המיוחד לקציצה.
אם מפיגים רק מעט מטעמם ולא לגמרי: לספרדים מותר כרגיל ללא שינוי. ולאשכנזים מותר רק בשינוי מדרך הרגיל, כמו על גבי שיש וכדומה.
ומאכלים שאינם מפיגים את טעמם כלל אם יכין אותם מערב היום טוב, אזי יש להחמיר מלקצוץ אותם בסכין זו, ורק אם שכח או שלא היה לו פנאי או מפני שאר אונס לא הכין מותר לו להכין זאת ביום טוב באמצעות כלים אלו על ידי שינוי (והמיקל מכל מקום, יש לו על מי לסמוך).
