תשובה: בכדי לענות על תשובה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מהו הצורך בחיוב טבילה בכלים? ב) האם חיוב טבילת כלים יוצרת איסור שימוש על הכלי, או שזהו חיוב הנוסף על הכלי, אך אין הכלי מצד עצמו אסור בעצמו בשימוש? ג) האם ישנו הפרש בין חיוב טבילה לכתחילה, לבין שכבר נשתמש בו בדיעבד ללא טבילה?
מובא במסכת עבודה זרה (עה, ב); שהלוקח כלי תשמיש מנוכרי, אזי מה שדרכו להטביל יטביל, ומה דרכו להגעיל יגעיל ומה שדרכו ללבן באור – ילבן באור. ובהמשך הגמרא מובא מהתוספתא, שכולם צריכים טבילה בארבעים סאה.
והמקור לכך הוא ממלחת מדין שאמר אלעזר הכהן אל אנשי המלחמה, זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' אל משה, שכל הכלים העשויים מזהב כסף נחושת ברזל בדיל עופרת, הנה כל דבר שתשמישו באש – טהרתו באש. אולם יש צורך להטבילו במי מקוה הכשרים לטבילת נדה. וכל כלי שאין תשמישו על ידי אש, מספיק להעבירו במים לטהרתו.
הרי שהוסיף לך הכתוב טהרה אחרת, שיש צורך בטבילה. ואמר על כך רב נחמן בשם רבה בר אבוה, שאפילו כלים חדשים הנלקחים מהגוי במשמע, כלומר שאף הם צריכים טבילה.
אמנם צורך הטבילה הוא דוקא בלקוחים מהגוי וכפי שהיה במלחמת מדין, אך בשאולים אין צריך טבילה.
והנה ישנה מחלוקת ראשונים, האם בנוסף לחיוב טבילת כלים מהתורה, ישנו איסור להשתמש בכלי כל עוד הוא לא טבול, או לא.
הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות (יז, ג) סובר, שאסור להשתמש בכלי כל עוד לא טבלו אותו. אולם בפסקי הרי"ד במסכת עבודה זרה (עה, ב) מבואר, שלמרות שהתורה חייבה את האדם להטביל את כליו שנקנו מגוי לפני השימוש בהם, מכל מקום אין זה איסור עצמי על הכלי שנאמר שללא הטבילה ישנו איסור שימוש בכלי.
ולהלכה כתב מרן המחבר ביורה דעה סימן קכ סעיף טז, שאם אדם שכח ולא הטביל כלי מערב שבת, אזי לא ישתמש בו סתם כך ללא טבילה, אלא יתננו לגוי במתנה, ואחר כך ישאל ממנו את הכלי (בתור כלי של הגוי), ויהיה מותר להשתמש בו, מאחר וכל הצורך בטבילת כלים הוא רק כאשר הכלי נקנה או ניתן לגמרי לרשותו של ישראל מרשות גוי, אך בזה שאין הכלי עבר לרשותו של ישראל, אלא מדובר בכלי של גוי, שוב אין צורך בטבילה. וכן מפורש בסעיף ח' שם שהשואל או השוכר כלי מגוי אינו צריך טבילה.
והוסיף הרמ"א שם על דברי המחבר, שכמו כן יעשה אדם בימי החול כאשר הוא נמצא במקום שאין לו מקוה, שיתן אותו לגוי ויחזור וישאל את הכלי ממנו ולא יהיה מחוייב בטבילה.
על כל פנים משמע שאין להשתמש בכלי ללא טבילה, אף במקום שאין לו אפשרות לטבול.
וכתבו על כך האחרונים, שאין הכוונה גם לדברי הראשונים אלו וכפי שנפסק להלכה, שישנו איסור שימוש בכלי מהתורה, אלא שלדברי הכל מהתורה אין איסור שימוש, אלא שבאו חכמים והוסיפו איסור שימוש לפני טבילה.
וכפי שכתב המשנה ברורה בביאור הלכה בסימן שכג סעיף ז', (בדיבור המתחיל מותר להטביל), שצורך הטבילה בכלים חדשים שנקנו מגוי, אינו להסיר אותם מטומאה שנטמאו בעשיית הגוי, שהרי בעצם עשיית הגוי לא נטמאו בזה, אלא רק משום שיצא מרשות אינו יהודי ובא לרשות קדושת ישראל הצריכה התורה טבילה, וכן מפורש בתלמוד ירושלמי במסכת עבודה זרה. ובאמת אין שום איסור להשתמש בכלי מן התורה קודם טבילה, ורק מדברי סופרים אסור להשתמש בכלים עד שיטבילו אותם.
ולפי זה כתבו הפוסקים, שאף שאין להשתמש בכלים, הן בבישול או אפילו לאכול באמצעותם ללא טבילה, מכל מקום אם בדיעבד השתמש בכלים שאינם טבולים אף בבישול, אין הם אוסרים את המאכלים בהם נתבשלו, וכפי שמפורש בדברי המחבר בשולחן ערוך שם, שאם עבר והשתמש בכלי ללא טבילה, לא נאסר מה שנשתמש בו, אמנם מכל מקום יחזור ויטבלנו מיד בהזדמנות הראשונה.
וכן הביא במשנה ברורה שם, שלדברי הכל אם עבר והשתמש בכלים ללא טבילה לא נאסרו המאכלים ומותר לאוכלם.
העולה מן האמור: שלכתחילה וודאי יש להטביל את הכלים ואין להשתמש בהם ללא טבילה. אמנם אם כבר נשתמש בהם מכל סיבה שהיא, אין המאכלים שנתבשלו או שהו בהם נאסרים, ומותרים הם באכילה ללא כל פקפוק.
