אחלק את התשובה לכמה חלקים, כי כל פרט בשאלתך הוא נושא שלם, שיש לשים עליו את הדעת בצורה הראויה.
בנוגע לכלי חשמל, אם הם צריכים טבילה, הנה כתבו הפוסקים, שכלים חשמליים שאי אפשר לטובלם בשלימות ככל שאר כלים מחמת חשש קלקול הכלי. אזי אם אפשרי להטבילו עד מקום חיבורי החשמל, באופן שכל מקום הנוגע באוכל יהיה טבול, יעשה כן. (כגון מחבת חשמלי שחיבורו בצידו, ויכול להטביל כל מקום המחבת הנוגע באוכל – עד מקום החיבורים). ואם לאו (כגון 'קומקום חשמלי' שחיבורי החשמל הם בתוכו) יש מקום להקל שאומן יהודי יפרק חלק מן הכלי, באופן שיתבטל ממנו תורת כלי, ואחר כך יחברו שוב. וכן נוהגים כמה וכמה.
ומקורה וטעמה של ההלכה הנ"ל, הנה להלן אציין חלק גדול מגדולי הפוסקים של דורנו שפסקו בשאלה זו, הנה הראשון הוא בשו"ת אגרות משה - להרב משה פייענשטין - (יו"ד ח"א סימן נז נח) שכתב שיטביל רק עד מקום החיבורים (ולא הזכיר העצה של ביטול תורת כלי ע"י אומן יהודי). ולפי דעתו נראה שההיתר היחידי הוא רק להטביל את הכלי עד מקום החשמל.
אך פוסקים אחרים כמו שמובא בספר טבילת כלים בשם הגרש"ז אויערבך (פרק ד' אות טז) משמשע שמועיל פירוק ע"י אומן דוקא. (ורק כאשר מבטלו לגמרי מתורת כלי שעי"ז נחשב כאילו האומן היהודי עשאו, ושוב אין צריך טבילה. (עיי"ש פרק י"א אות נא). כלומר שאין מספיק שמוציא בורג אחד או שתיים באופן כזה שאין הוא מבטל את הכלי משימושו, אלא הוא צריך לבטל ממש את הכלי מהשימוש שלו, ורק אז נחשב שהאומן היהודי הוא זה שיצר את הכלי, ואזי לא יצטרכו לבטלו. וכן פסק הגרי"ש אלישיב בתשובה בכת"י (הובא בכתב עת 'צהר' עמ' צג). [אמנם י"ל שאף שהדרך להשתמש בקומקום אף ככלי הגשה, מ"מ סגי להפקיעו מעיקר שימושו שלשם כך נוצר ונועד (חימום מים) ע"י ניתוק חיבוריו, כי בלעדי כך, אין אדם שומרו, וכן נוהגים בפועל]. וכתב עוד שם (פרק ד' הערה כד), שההיתר של הגרש"ז בזה הוא בצירוף דעת הסוברים שכלים חשמליים אין צריכים כלל טבילה מחמת שכל יכולת השימוש בהם, הוא רק בהיותם מחוברים בכבל החשמלי לקיר הקבוע (שבזה נחשבים מחוברים לקרקע).
ובנוגע לכלים חד פעמיים, אם הם צריכים טבילה, הנה המנהג בפועל כדעת הסוברים שאין צריכים טבילה, (והמחמיר - לחשוש לדעת הסוברים שצריך טבילה - יחמיר לעצמו. אמנם מחמת הספק יטבילם בלא ברכה).
ולמדנו הלכה זו ממה שמביא בשו"ת מלמד להועיל (יו"ד סי' מ"ט) כתב, שאף שיתכן ואם היה הפלסטיק קיים בימיהם היו גוזרים גם עליו, היות ולמעשה לא היה בגזרת הזכוכית, אין לנו כח לגזור גזירות מעצמינו. וכן מנהג רוב העולם. כי אין לנו הכוח לחדש גזירה חדשה כזו.
אמנם בשו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן עז כתב: בנוגע לכלי פלאסטיק אם צריך טבילה, כבר נשאלתי איזה פעמים בזה, והשבתי דיטבילם בלא ברכה, צריכים טבילה, מטעם המבואר בדרכי תשובה (שם /יו"ד סי' ק"כ/ ס"ק י"ד) בשם ת' אוהל אברהם, לענין כלי עצם שיש להם תקנה אם נשברו, וכן יש מיני פלאסטיק, שאפשר להתיכם ולתקנם כשנשבר, וכלי המטבח והסעודה נעשים עפ"י רוב מאותו מין. אמנם יטבילם בלא ברכה, משום הטענה שטען בס' מלמד להועיל. וכן ראיתי במסגרת השלחן על הקש"ע (סי' ל"ז), בכלים של פורציליין שיש להם תקנה כשנשברו, שיטבילם בלא ברכה עיין שם. ובפועל ישנם כמה וכמה רבים וטובים הנוהגים לטבול את הכלים של הפסלטיק ללא ברכה, והמחמיר יחמיר לעצמו.
ובנוגע לדיון האם צריך להגעיל כלים חדשים (כגון סירים מחבתות וכדו') המיוצרים במפעלי נוכרים, הנה מעיקרהדין אין כלים חדשים צריכים הגעלה כלל. (אמנם יש החוששים להצריך הגעלה, והמחמיר - יחמיר לעצמו).
ומקור הלכה זו הוא ממה שמובא בשו"ע הרב אורח חיים סימן תנא ס"ה נפסק, שהקונה כלים מן הנכרי, ואין מכיר בהם ודאי שהן חדשים, אם הם כלי מתכות צריך מספק להגעילם או ללבנן כפי תשמישם ואם הם כלי חרס צריך שבירה. ומובן שכלים הנקנים בחנות, ומכיר בהן שהן ודאי חדשים, אין צריכים טבילה.
ובשו"ת הר צבי (יו"ד סי' ק"י) כתב, שנוהגים להגעילם, מחשש שמורחים עליהם שומן איסור בשעת יצורם כדי להבריקם. אמנם רוב הפוסקים כתבו, שמאחר והשומן שמורחים אותו על הכלי הוא פגום, אין צריכים כלים חדשים הנקנים מנכרי הגעלה כלל. [ראה שו"ת משנ"ה (ח"ז סי' קי"ב), ושו"ת יבי"א (ח"א סי' ז'), ושו"ת צי"א (חי"ב סי' נ"ה). ועיין שם לטעמים נוספים].
