כשרות גבינות קשות

דבר זה נידון רבות בפוסקים האחרונים וצידדו להקל בכך כפי שנראה להלן.
אך חשוב לציין שכיום למרבית סוגי הגבינות (גם הקשות למיניהם) ישנן הכשרים מהודרים מהארץ ומחו"ל וכמובן שעדיף להשתמש רק בגבינות עם הכשר, מה עוד שישנן בעיות נוספות כתוספות של חומרי טעם וריח, מייצבים למיניהם וכו', מלבד בעיות של חלב עכו"ם ועוד. ועל כן ראוי להשתמש רק בגבינות הנושאות הכשרים מהודרים.
נקדים את תהליך ייצור הגבינה ונראה כיצד הוא קורה בימינו וההשלכה ההלכתית:
בדורת שעברו תהליך ייצור הגבינה נעשה ע"י החלב הנשאר בקיבת בהמה לאחר שחיטתה או אפילו ע"י חיתוך הקיבה והשרייתה בתוך חלב.
תהליך זה נידון בהלכה אך אינו רלוונטי כיום מאחר וכיום כבר לא מייצרים גבינות בצורה כזו.
בדור הקודם (עד לפני כ30 שנה) היה נהוג להעביר את קיבת הבהמה תהליך של עיבוד מליחה וייבוש טחינתו לאבקה ועירבובו עם חומרים כימיים נוספים המשפרים את יכולת האנזים לגבש את החלבונים והשומנים שבחלב יחד ולהפרידם מן הנוזלים שבחלב. אנזים זה מצוי באופן טבעי בקיבת בהמה לצורך עיכול האוכל וכו'. ולכן הדרך הקלה להפקת אנזים זה היתה מקיבת הבהמה.
תערובת אנזים עם החומרים הנוספים מוכרת בשם "רנט" .(rennet)
וכעת לנידון, על פניו היה נראה לאסור גבינה כזו מאחר ו"היוצא מהטמא טמא" ומאחר שהכנת הגבינה מבוססת על אנזים מבהמה שאינה כשרה היה נראה לאסור.
אך כתבו הפוסקים להתיר על פי פסק הרמ"א בדיני בשר בחלב וז"ל:
"עור הקיבה לפעמים מולחים אותו ומייבשין אותו ונעשה כעץ וממלאים אותו חלב מותר דמאחר שנתייבש הוי כעץ בעלמא ואין בו לחלוחית בשר". עכ"ל.
הרמ"א מתייחס לדרך שימור חלב שהיה נפוץ בזמנו, בדרך זו היו לוקחים קיבת בהמה אחר שנשחטה ומעבירים את עור הקיבה תהליך עיבוד הכולל מליחה וייבוש עד שמקשיח ונעשה כמו עץ, לאחר מכן היו ממלאים את עור הקיבה חלב. כך שלמעשה הקיבה היתה משמשת ככלי איחסון לחלב.
ומתיר הרמ"א שימוש בקיבה באופן כזה, היות ועור הקיבה התייבש ונעשה כ"עץ" כבר לא נשארה בו שום לחלוחית בשר, ואם כן אין בעיה במגע הקיבה עם חלב.
אך הש"ך הביא את דברי הרמ"א וכתב שלכתחילה אסור הדבר, וז"ל:
"וה"ה שאר בני מעיים כשמייבשים אותן עד שנעשו כעץ ומ"מ נראה דלכתחלה אין לעשות כן".
על בסיס דברים אלו היה נהוג היתר בדור הקודם להתיר גבינה שכזו, אך רק מהתוצרת הרביעית ואילך, דהיינו רק גבינות שנוצרו מהשימוש הרביעי ואילך בתערובת הנ"ל (רנט).
כיום דרך ייצור הגבינה עברה שינוי ואין מייצרים עוד מאנזים זה אלא ע"י חיידקים ואנזימים המופקים מן הצומח ועל כן לרוב בעיה זו לא קיימת. אמנם, יש מקומות בהם משמרים את דרך הכנת הגבינה המסורתית באמצעות אנזים מהקיבה ובו יש להקל כנ"ל מן התוצרת הרביעית.
מעבר לבעיה בתהליך הפקת הגבינה עצמה ישנה בעיה חמורה לא פחות של גבינות הגויים:
בגמרא מובאים טעמים רבים לאיסור גבינה המיוצרת על ידי גוי ולדוגמה:
"אמר רבי יהודה: שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע כשהיו מהלכין בדרך, אמר לו: מפני מה אסרו גבינות עובדי כוכבים? אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבילה".
בהמשך מביאה הגמרא טעמים נוספים כאשר הקו הכללי שבהם הוא מקביל לאיסורי בישול עכו"ם (משום חתנות וכו') וכך פוסק הרמב"ם:
" "בימי חכמי המשנה גזרו על גבינת הגויים, ואסרוה. מפני שמעמידין אותה בעור הקיבה של שחיטתן – שהיא נבילה".
ובהמשך פוסק הרמב"ם:
"שאף באם העמידו הגויים את הגבינה בעשבים, או במי פירות כגון שרף תאנים, והרי הן ניכרין בגבינה — הורו מקצת גאונים שהיא אסורה. שכבר גזרו על כל גבינת הגויים, בין שהעמידוה בדבר אסור בין שהעמידוה בדבר מותר– גזירה, משום שהעמידוה בדבר האסור".
על כן כל גבינה המיוצרת על ידי גוי אסורה, אף שידוע שהתהליך עצמו נעשה בצורה כשרה וללא בעיות!
לכן נוהגים היום בהכשרים המהודרים בתהליך ייצור הגבינה שיהודי ישים את תמצית האנזים לתוך החלב לצורך הגיבון, מחשש איסור גבינות הגויים.
לסיכום: גבינה המיוצרת על ידי אנזים מבהמה שאינה כשרה יש מקום להתיר אך כל זה בגבינה העשויה על ידי יהודי, אך בגבינה העשויה על ידי גוי מעבר לבעיות הכשרות הנעוצות בייצור הגבינה עצמה ישנה בעיה של גבינות הגויים, וצריך להיזהר בזה.