להבנת שאלה זו, צריכים אנו לדון בכללות השאלה של "קול באישה ערוה", בפרטי הדין, ולפי זה נראה מהם ההשלכות של דין זה, על נידון שאלתך.
בשולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עה סעיף ג, כותב השו"ע – יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע.
ומגיה הרמ"א: ואפי' באשתו, אבל קול הרגיל בו אינו ערוה (ב"י בשם אהל מועד והגהות מיימוני).
על אתר, במשנה ברורה, מבאר את יסוד הדברים, ומרחיב בהם, וזהו תוכן דבריו – זמר אשה – אפילו פנויה אבל שלא בשעת ק"ש שרי אך שלא יכוין להנות מזה כדי שלא יבוא לידי הרהור וזמר אשת איש וכן כל העריות לעולם אסור לשמוע וכן פנויה שהיא נדה מכלל עריות היא ובתולות דידן כולם בחזקת נדות הן משיגיע להן זמן וסת. וקול זמר פנויה נכרית היא ג"כ בכלל ערוה ואסור לשמוע בין כהן ובין ישראל. ומ"מ אם הוא בדרך בין העכו"ם או בעיר והוא אנוס שא"א לו למחות כיון דלא מצינו דמקרי ערוה מדאוריית' מותר לקרות ולברך דאל"כ כיון שאנו שרויין בין העכו"ם נתבטל מתורה ותפלה וע"ז נאמר עת לעשות לד' הפרו תורתך אך יתאמץ לבו לכוין להקדושה שהוא עוסק ולא יתן לבו לקול הזמר.
דיון שלם, מצינו בדברי הפוסקים, שדנו מצד כמה וכמה צדדים, כיצד צריכים להתייחס לדין זה לעניין ביתו הקטנה, והשלכות נוספות, נמצא בשו"ת דברי יציב, ולהלן נביא את תוכן הדברים בכללות, ולאחרי העיון וההעמקה בשאלות ובתשובות, נוכל להעלות הלכה למעשה, בעז"ה.
תחלה נעיין במקור הדבר, ואי הוי איסור תורה. הנה בלשון הרמב"ם פכ"א מאיסורי ביאה ה"א, כל הבא וכו' ונהנה בקירוב בשר הרי זה לוקה מן התורה וכו'.
ובה"ב כתב, ואסור לאדם לקרוץ וכו' ומכין המתכוין לדבר זה מכת מרדות, והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות כמי שנסתכל וכו', ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור עיין שם. ונראה להדיא דליכא מכת מרדות בזה, שזה כתב רק ברישא. ואפילו באלו שיש מכת מרדות כתב המ"מ, ויש בדברים אלו מכות מרדות כידוע בכל איסור שהוא מדבריהם עיין שם, ומכ"ש דהך ואפילו לשמוע קול הערוה וכו' אינו אלא מדרבנן.
ובשושנת העמקים להפרמ"ג כלל ט' ציין לאהע"ז סי' כ"א אסור לשמוע קול ערוה וכו' מכין מכת מרדות, וכתב אפשר שמיעת קול ערוה מן התורה אסור מלא תקרבו עיין שם.
והנה מלשון הרמב"ם נראה דאין בזה מכת מרדות, וכנ"ל שרק ברישא כתב לוקה מכות מרדות ובשמיעת קול הערוה לא כתב כן, אמנם הטור שם כתב ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה והמתכוין לאחד מאלו הדברים מכין אותו מכת מרדות, ובב"י הביא לשון הרמב"ם הנ"ל וכתב, אף על פי שהזכיר מכת מרדות קודם איסור שמיעת קול ערוה וראיית שערה משמע לרבינו דאהני נמי מכין אותו מכת מרדות דמאי שנא עיין שם, וכוונתו כנראה על הטור אבל ברמב"ם גופא נראה להדיא שמחלק ביניהם. ומ"מ אף להטור ומחבר שגם בזה לוקין מכת מרדות, הרי לפמ"ש הה"מ זה רק מדרבנן.
ובמקנה שם בקידושין הסביר, דטעם היתר הקירוב באמו ובתו אף דלא חילקה תורה בלאו דלא תקרבו לגלות ערוה בין אמו ובתו לשאר עריות, משום דאנשי כנסה"ג נקרינהו לעיניה, ולא אהני אלא ליצרא דקרובתיה אבל ליצרא דאשת איש לא אהני מידי, ובזה אין חילוק בין אם היא קרובה או לא, ויישב בזה שיטת רש"י הנ"ל בהך דלא סבר לה מר דמקדשא שהאיסור בה משום אשת איש, ושזה טעם הפוסקים דבנתקדשה בתו איכא איסור חו"נ עיין שם.
ויש פוסקים שכתבו דהמחמיר שלא להתיחד עם בתו תבא עליו ברכה, עיין ברא"ש שם בקידושין סי' כ"ד ובקיצור פסקי הרא"ש. ובלבוש אהע"ז סי' כ"ה ס"א הביא הך דגדולי החכמים היו אומרים לתלמידיהם הזהרו בי מפני בתי וכו' כלומר אל תניחוני להתיחד עם בתי וכו' עיין שם. ורבינו יונה כתב בספר היראה [אות רל"ד] אל תתיחד עם שום אשה אפילו בתך או אחותך וכו' עיין שם, והאריכו בזה. והגם שלא נהגו כן כלל ולא חזינן לרבנן קשישאי שיזהרו בזה, והטעם אפשר דהוי כעין גזירה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה, וגם מפני דוחק הדירות וד"ל, ואפשר דמטעם הנ"ל הוי כיוהרא שינהגו כן. אך בקול זמר מבתו הגדולה שהגיעה לכלל נדות, שלהמקנה ליכא הך דאהני אנשי כנסה"ג, יש מקום למדת חסידות ליזהר שלא לשמוע, דלפי הנ"ל י"ל דקול זמר חמור יותר כשיש חשש הרהור ונהנה ודו"ק.
ומכל הנ"ל נראה ברור, שלרוב הפוסקים אין איסור מעיקר הדין לשמוע את קול שירת אחותו, כי לא אסרו זאת – כמו שלא אסרו להביט ביופיה. אמנם יש הכותבים שממידת חסידות ראוי להימנע מכך, והמחמיר יחמיר לעצמו.
