שלום רב.
שער היחוד והאמונה, פרק ו' – האם מה שעולה מכלל הפרק ומסופו שלגבי הקב"ה כולה קמיה כלא ממש חשיבי וכו', זהו פירושו של הפסוק שמע ישראל וכו' וזהו יחודא עילאה, אף שזה לא נאמר במפורש בפרק זה?
פרק ז' פותח ב"ובזה יובן …יחודא עילאה" – האם דברים אלו עולים ישירות על סיום הפרק הקודם, ואם כן זוהי התשובה לשאלה הקודמת? (מה שגורם לי לפקפק שאכן כך הוא, היא העובדה שנראה מלשון הרב שעיקר רצונו בפתיחת פרק ז' לפרש את בשכמל"ו שהוא יחודא תתאה, ואם כך היה מתאים שהרב יסיים את פרק ו' במשפט: "ובזה יובן מ"ש בזהר…עילאה", ואחר כך יתחיל בפרק ז' לדבר על יחודא תתאה).
בתודה