בהפטרת היום הראשון של ראש השנה (תחילת ספר שמואל – מגילה לא, א ("ומפטירין בחנה". טושו"ע (ודאדה"ז) או"חסתקפ"ד ס"ב (ס"ז))מסופר על חנה, אשת אלקנה. תוכן ההפטרה הוא, שבתחילה "ולחנה אין ילדים" (ש"א א, ב), ואחר כך, באמצעות תפילה (בהיותה במשכן שילה) היא נפקדה בבן – שמואל הנביא.
ומבואר על זה שבפשטות הסיבה לקריאת הפטרה זו בראש השנה היא (רש"י ור"ן מגילה לא, א. שו"עאדה"זאו"חסתקפ"ד ס"ז) כיון שחנה נפקדה בראש השנה (ר"ה יא, א. וש"נ), ובמאמרי החסידות מוסבר שיש בזה תוכן עמוק עוד יותר, שממננו אפשר ללמוד כמה וכמה הוראות כלליות בכל העניין של בקשות היהודי בראש השנה, ואופן הנהגתו של ביום קדוש ונעלה זה.
ואף על פי שהטעם הפשוט לקריאה הוא כנ"ל מהמפרשים, בכל זאת כוללת ההפטרה מספר הוראות בעבודת היהודי בראש השנה), ומספר הוראות כלליות (כמחז"ל (ברכות לא, סע"א) "כמה הלכתא גברותא איכא למשמע מהני קראי דחנה") – ומסתבר לומר שעיקרה הוא מתפילת חנה (ובמיוחד לפי הדיעה (של"ה מס' ראש השנה (ריד, א בהגה"ה).
וכדי להבין את אותם ההוראות החשובות והיסודיות יש להקדים תחילה ביאור בכל הסיפור אודות תפילת חנה, שכפי שמסופר בנביאבתחילה חשבה עלי ל"שכורה" (מפני שתפילתה היתה כ"מדברת על לבה") ואמר לה "עד מתי תשתכרין". חנה ענתה לו על כך "לא אדני . . ואשפוך את נפשי לפני ה'" (ש"א שם, יג-טו),
שאין הביאור בכל זה, כפי שמובן בפשטותם של הדברים שעלי לא החשיבה כשכורה במשמעות הפשוטה של המילה (להעיר מסידור (קטז, א), דמ"ש עלי עד מתי תשתכריןהו"ע "שכרות ולא מיין"), אלא ל"שכורה" בענין התפילה, וכפי שיתבאר לקמן.
ומוכרח הדבר שכן הוא, שאם לא כן אין מובן:
א) כיצד ייתכן שלעלי הכהן תהיה טעות גדולה כל כך – מן הקצה אל הקצה, עד אשר במקום להכיר בכך שתפילתה היא מתוך השתפכות הנפש, הוא חשב שהיא "שכורה"? (להעיר דעלי נתמנה אותו היום שופט על ישראל (רש"י ש"א שם, ט) שבאותו הזמן היו הם מנהיגי העם. וגם שופט סתם – הרי דיין צ"ל "דן דין אמת לאמיתו" (שבת י, א. וש"נ), שקשור עם עיון במחשבת הנדון. ולהעיר, דכהנים בכלל שייכים לענין המחשבה, דעבודתם היא בחשאי וברעותאדלבא (זח"ג לט, א), וגם ע"פ נגלה הרי ענינם מה ש"הובדלו . . לעבודת הקרבנות (רמב"ם הל' כלי המקדש רפ"ד) שמחשבה עיקר בזה ולשם ששה דברים נזבח (זבחים מו, ב במשנה) ועד"ז בשאר העבודות)
ב) גם יימצא הסבר לטעותו של עלי, עדיין אין מובן, מדוע מסופר על כך בתורה? הרי אפילו "בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב" (ב"ב קכג, א), ובודאי כך הוא, להבדיל, לגבי עלי הכהן!
ג) אם אכן "ויחשבה . . לשכורה" (ש"א שם, יג), מדוע ממתין עלי בדבריו עד סיימה את תפילתה, כפי שמסביר רש"י את "ועלי שומר את פיה" (שם יב) – לשון המתנה, הן היה עליו להפסיקה מיד ולדאוג להוצאתה מבית ה'?).
אלא הבעיה של עלי אצל חנה הייתה כיון שחנה "הרבתה להתפלל" היתה זו תפילה יותר מן המידה, שאיננה רצויה,
תשובת חנה על כך היא "ואשפוך את נפשי לפני ה'": כאשר הענין של "הרבתה להתפלל" כרוך בהשתפכות הנפש, אזי אין זו "שכרות" בתפילה, כי אם, להיפך, דרגה נעלית בה.
ובפרטיות יותר:
טענת עלי היתה, שכאשר נצבים "לפני ה'" ( – "לפני קודש הקדשים") אין לחשוב על שום דבר על דבר, אלא על כך שעומדים "לפני ה'" אין אז מקום לבקשות על ענינים גשמיים, ואפילו לא לבקשה כמו "ונתתה לאמתך זרע אנשים" (ש"א שם, יא), ובודאי לא באופן של "הרבתה להתפלל", זוהי "שכרות" של רצונה, שהוא אמנם טוב, אבל רצון עצמי רצונה עז כל כך עד שהיא איננה שמה לב למקום בו היא נמצאת, "לפני ה'".
ועל כך ענתה חנה "ואשפוך את נפשי לפני ה'": לא רק שבקשתה ל"זרע אנשים" איננה "שכרות" של רצונות עצמיים ח"ו, כי אם להיפך, זוהי השתפכות של פנימיות הנפש, וזאת דוקאבעומדה "לפני ה'", כפי שנאמר (תהלים כז, ח. לקו"ת נצבים מד, ב-ג. ש"שסו, ג ואילך) "בקשו פני (כי) את פניך ה' אבקש" (ויש לומר דזה שעלי לא הרגיש בזה, הוא מפני שענינו של כהן (ולוי) הוא להבדל מדרכי העולם ולעמוד לשרת לפני ה' (רמב"ם הל' שמיטה ויובל בסופן) [ובפרט להדיעה שעלי הי' כה"ג (מדרש שמואל (שוחר טוב) ספ"א. רד"קורלב"ג ש"א שם, ט) – שיושב במקדש כל היום (רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ה ה"ז)] – ולכן מצד בחי' זו, שאילת צרכיו ולעמוד לפני ה' הם מצבים הפכים). ולפנימיות הנפש אין רצון עצמי, היא כל כולה "חבוקה ודבוקה בך" (הושענות דיום ג'); ובכך יובן גם נדרה המיידיבענין בקשתה, שאם "ונתת לאמתך זרע אנשים", אזי "ונתתיו לה' כל ימי חייו": כל חייו יהיו מוקדשים לה', כיון שבקשתה לזרע אנשים איננה לצרכיה שלה, אלא למען הקדוש-ברוך-הוא בלבד (כמודגש גם בבקשתה גופא – "זרע אנשים", ופי' חז"ל (יל"ש עה"פ) "אנשים חכמים ונבונים וגדולים וצדיקים אמרה (חנה) . . שהם לשמו של הקב"ה").
וזהו הקשר בין תפילת חנה לבין ראש השנה, מפני שהדו-שיח בין עלי הכהן לבין חנה אודות אופן התפילה בבית ה' מבהיר גם את תוכנן הכללי של תפילת חנה ושל מספר תפילות בראש השנה; ומכך יש לכל יהודי הוראה לעבודת ה' שלו בתפילת ראש השנה:
אין די בכך שפנימיותו של היהודי תהי' כדבעי, אלא יש להביא פנימיות זו לידי גילוי. לפיכך, כאשר מבקש יהודי בראש השנה על צרכיו הגשמיים, ואפילו הרוחניים, קיימת בנפשו בחינת "עלי הכהן" הטוענת כלפיו: "עד מתי תשתכרין"! מה מקום יש להרהורים בעניני העולם הזה וצרכים עצמיים עתה, בעת הכתרת המלך!
אך למרות כל זאת, צריך הוא להביא משאלות אלו, ודוקא בכך מתבטאת תשובת חנה, אפילו יהודי אשר בינתיים חושב על צרכי בגלל אנוכיותו, הרי בעומקה של הבקשה קיים הענין של "ואשפוךאת נפשילפני ה'" – השתפכות של פנימיות הנפש, שהיא "חבוקה ודבוקה בך", מאוחדת עם עצמותו ית'.
וכשם שתשובת חנה תירצה לחלוטין את טענת עלי, עד כדי כך, שהוא הסכים עמה ואף נתן לה על כך ברכה והבטחה "ואלקי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו" (ש"א, שם יז) – כך ממלא גם הקדוש-ברוך-הוא את בקשתו של כל יהודי, לשנה טובה ומתוקה, כפשוטה, בטוב הנראה והנגלה, בבני חיי ומזוני (ובכולם) רוויחי.
