במענה לשאלתך האם ישנו ביאור, אזי דבר ראשון ישנם כמה וכמה ביאורים ארוכים ורחבים בתכלית בריאת הקב"ה את העולם באופן כזה דווקא, ומדוע צריך להיות מציאות של חושך וקליפות המעלימות ומסתירות על אלוקות, ואי אפשר לסכם הכל בתשובה אחת.
להלן אביא חלק מביאור אחד שבואר ע"י הרבי במאמר מיוחד על נרות חנוכה, "מצותה משתשקע החמה" תשל"ח, שבתוכו מצינו ביאור נפלא במהות העניין שישנם מציאות של קליפות והעלמות והסתרים על אלוקות, ומה לוקח מזה היהודי כחומר למחשבה בעבודה הרוחנית שלו.
בתחילה, מניח הרבי עובדה:
"והנה ידוע שכל מציאות שבעולם, גם הלעו"ז, יש לה התחלה ושרש בקדושה". היינו שכל מציאות שבעולם, איזו שתהיה, אפילו אם תהיה ברמה הכי פחותה מבחינה רוחנית, השורש והמקור שלה הוא בעולם הקדושה.
"ויתירה מזה ארז"ל אין עוד מלבדו ואפילו כשפים שמכחישין פמליא של מעלה". היינו שאפילו מציאות כזאת בעולם שהיא מכחישה את מציאות הבורא, גם היא, שורשה ומקורה הוא בעולם הקדושה.
אלא, מסביר שם הרבי, "שיש דברים שאי אפשר שיומשכו ממקורם ע"י השתלשלות (גם השתלשלות של ריבוי דרגות ביותר), כי אם צ"ל גם הפסק או צמצום או מסך או שבירה וכו'".
כלומר, שישנם ענינים שניכר בהם השורש והמקור שלהם, אפילו באופן קצת רחוק, אבל הוא ניכר. וזה הכוונה "השתלשלות" – כמו חיבור שנעשה ע"י חוטים אחד בתוך השני, אחד משתלשל מהשני. אבל ישנם ענינים, שהשורש שלהם הוא כ"כ רחוק, וכדי שיומשכו צריכים איזה הפסק, מסך, שבירה – כביכול מציאות שתכסה ותעלים לגמרי על מציאות הקדושה.
וכמובן, שבדברים אלו, לא יהיה ניכר כלל מציאות הקדושה, ויהיה נראה שזה אפילו היפך ממציאות הקדושה.
אך, היה ניתן לחשוב, שאותם הדברים שהשורש והמקור שלהם הוא רחוק ביותר, זה מאחר שאכן השורש האלוקי שבהם הוא נמוך יותר, ברמה פחותה. ועל זה אומר הרבי, שההפך הוא הנכון:
"ומזה גופא שנפלו למטה כ"כ מוכח ששרשם היא בחינה נעלית ביותר, דכל הגבוה גבוה יותר יורד למטה מטה יותר. ולכן ע"י שמבררים הענינים שנפלו למטה ביותר.. מתעלים הם לשרשם שהוא גבוה גבוה ביותר. ויתירה מזו, מכיון שכל ירידה היא צורך עלי', הרי עלייתם לאחרי הבירור היא למעלה יותר מכמו שהיו בשרשם קודם הירידה והנפילה."
בהמשך המאמר, מרחיב ומפרט הרבי, שענין זה קיים במיוחד בהתהוות מציאות הקליפות. שהשקיעה וההעלם על אור הקדושה שבהם הוא באופן שלא בערך:
" ויש לומר דענין משתשקע החמה למטה יותר קאי על התהוות הקליפות, שקיעה שלא בערך דאור הקדושה. ומכיון שכל הגבוה גבוה יותר יורד למטה מטה יותר.. הנה הזריחה שע"י שקיעה זו היא זריחת אור נעלה יותר גם מהזריחה שע"י שקיעה הנ"ל דשמש הוי' דאצילות."
ומפרט שם הרבי, שכן הוא בכללות המושג של "התהוות היש" – שמה שברא הקב"ה בעולם מציאות שיכולה לחשוב בעצמה ש"מציאותו מעצמותו" היינו שהיא עשתה את עצמה, ואין מה שקדם לה, הוא רק בכוח העצמות, שנמצא בה.
וע"י שהופכים את המקומות הכי נחותים, זה גורם לגילוי אור הכי גדול של הקב"ה. כמאמר הידוע "כד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין"
והמטרה בכל זה, היא להביא את העולם לשלימות שבשבילה הוא נברא, שדוקא על ידי זה נשלמת הכוונה שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. ובכדי שתושלם אותה הכוונה התהוותה מציאות הרע, ואותה אנו צריכים להפוך.
ולקראת סיופם, מבאר הרבי באותיות של עבודת ה', מה לוקח היהודי מאותה הבנה שהמטרה בכל ההעלמות וההסתרים היא שהוא יתעלה מעליהם, ויבחר באור הקדושה, ובלשונו הק':
"וענין הנ"ל.. שהכוונה בההעלמות וההסתרים דעולם הוא בכדי שיוכל להיות ובחרת בחיים, נותן כח ועידוד להאדם שלא להתפעל מזה שרואה שהעולם הוא מלא קליפות וסט"א, מציאות של שוק (רשות הרבים) שיש בו תרמודאי ועד שהתרמודאי הולכים בו (כנ"ל), מכיון שזה גופא שהעולם הוא במצב כזה הוא בכדי שהאדם יתגבר כו'. וע"ד המבואר בספר צוואת הריב"ש, שכשאדם מתפלל בכוונה ועומד לנגדו נכרי המדבר ומבלבלו בתפלתו, הנה זה גופא צריך לפעול בו שיתעורר להתפלל יותר בכוונה מעומקא דלבא. שכשיתבונן שחיותו של הנכרי הוא דבר הוי' ורוח פיו ית' המחי' ומהווה אותו בשעה זו גופא כשמדבר דיבורים המבלבלים את כוונת התפלה, ועד שבדיבורים אלה גופא מלובש דיבורו ית' בבחי' גלות, הנה ע"י התבוננות זו יתעורר להתפלל יותר בכוונה מעומקא דלבא. דלא זו בלבד שאינו מתפעל מדיבורי הנכרי ומתפלל כמו שלא הי' מבלבלו, אלא יתירה מזו, שבלבול הנכרי גופא פועל בו התעוררות יתירה. כי ניצוצי הקדושה שהיו בגלות בדיבורי הנכרי הם מבחינה גבוה ביותר (שלכן נפלו למטה ביותר), וע"י שהאדם מוציא אותם מהקליפות, להוציא יקר מזולל, מתגלה בהם שרשם שהוא גבוה ביותר, ומזה נמשך תוספת כח להאדם בעבודתו.."
כי זוהי המטרה שאליה הגענו לעולם, ודווקא על ידה אנו פועלים בעולם את השלימות האמיתית שבשבילה הוא נברא, לעשות לקב"ה כאן בעולם "דירה בתחתונים", וזה יפעל בעז"ה את הגילוי של הגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומייד ממש.
