בעז"ה אנסה לבאר את הסיפור, כפי שהוא מובא בשיחתו הקדושה של הרבי מה"מ, ליקוטי שיחות חלק ל', שיחה לפרשת בראשית. שם מאריך ומסביר הרבי באריכות את טענת הלבנה, אם טענתה הייתה צודקת או לא, ומה באמת היה סדר ההשתלשלות בכל הסיפור.
ויש להקדים את הנאמר בפ' בראשית "ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול גו' ואת המאור הקטן גו'" ואיתא על זה בגמרא :"ר"ש בן פזי רמי כתיב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן (דמשמע שניהם גדולים וכתיב הקטן — רש"י), אמרה ירח לפני הקב"ה רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד (בתמי') אמר לה לכי ומעטי את עצמך.
וממשיך, שע"ז טענה הלבנה "רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי (בתמי') כו', וע"ז פייס הקב"ה את הלבנה בכמה אופנים, שצדיקים יקראו בשמה, שממנה ימנו ימים ושנים.
ובכל טענת הלבנה, הנה נראה שיש שני אופנים להסבירה, או שהטענה הייתה טענה לא רצויה, כמו שבכמה וכמה מקומות היא נקראת בשם "קטרוג", או שהיא הייתה טענה טובה, כפי שהלבנה בעצמה אומרת "הואיל ואמרתי לפניך דבר
הגון" – משמע שטענתה היא הגיוניות, וכפי שרואים בפועל ממה שהקב"ה ניחם אותה, ופייס אותה, עד שלבסוף שלא הצליח להביא אותה לפיוס מושלם, אמר הקב"ה "הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח".
ולכן ברור, שמיעוט הלבנה הוא חלק מסדר ואופן הבריאה בששת ימי בראשית, היינו שגם בתחילה היתה כוונת הבורא שיהיו באופן דמאור הגדול ומאור הקטן, אלא שסדר בריאתם הי' צ"ל (כאילו נאמר) בשני שלבים, שמלכתחילה עשה אלקים "שני המאורות הגדולים", ואח"כ ע"י מיעוט הלבנה נתחלקו להיות מאור הגדול ומאור הקטן, וזה יהיה בהמשך לטענתה של הלבנה, כי הסיבה היא מצד מציאות הלבנה כשלעצמה, ולכן היא הטוענת על זה.
וכן, ברור וגם מובן, שכפי שאתה כותב בשאלתך, הקב"ה ברא את העולם בצורה מושלמת, בלי שום חסרון, ולכן ברור, שבריאת המאורות באופן ד"שני המאורות הגדולים" ("שני מלכים משתמשים בכתר אחד") אין בה שום חסרון (ואדרבה, כן צריך להיות, שלכן לעת"ל שוב יהי' "אור הלבנה כאו
ר החמה", אלא שבכל זאת, יש עניין בטענת הלבנה, לפחות לזמן זה.
וכדי להסביר כל זאת, מקדים הרבי ומבאר באריכות את ההבדל בין התורה שבכתב ובין התורה שבעל פה, שמצד בורא העולם הרי הם שווים בהשוואה אחת, וכולם "מרועה אחד ניתנו", ומצד העצם אין בהם הבדל, אלא שכל ההבדל הוא אך ורק מצד המקבלים, אלא שבפועל בעולם הוא נראה כפי שהוא מצד גדרי המקבל, שכן הוא העניין מצידם.
ומסיים שם הרבי, בביאור העניין דשמש ולבנה: "ככל הדברים האלה ב"שמש" ו"ירח" שבתורה — כן הוא גם בשמש וירח המאירים לארץ בפשטות, דזה שיש חילוק בין שני המאורות, "המאור הגדול" (משפיע האור) ו"מאור הקטן" (מקבל האור), זהו רק כפי שהם בעולם ("מצד המקבל"), אבל מצד מעשה של הקב"ה, "ויעש אלקים", שניהם הם בגדר "מאורות הגדולים", "שווים נבראו", ואין אחד מהם גדול מחברו.
ובפשטות: זה שאור הלבנה מתהווה ונוצר מאור השמש, הוא רק כפי שהוא מצד גדרי העולם, אבל מצד הקב"ה, הרי (אור) הלבנה הוא בריאתו של הקב"ה בשווה ממש ל(אור) השמש — "ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים"; אלא שכיון שגדרו של אור הלבנה הוא — אור של מקבל, לכן, אור זה בא בפועל ובגלוי באמצעות השמש.
וזהו הפירוש בטענת הלבנה "אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד": מצד כוונת הקב"ה בהבריאה, הנה מציאות "המקבל" (לבנה) היא היא הדורשת שאור המקבל יבוא באמצעות המשפיע [וכנ"ל, שמצד גדרי העולם, הרי המקבל למטה מן המשפיע ומקבל ממנו], ומשום הכי צריך להיות מיעוט הירח, באופן שנעשה "מאור הקטן", המקבל אורו מן השמש".
היינו שטענתה של הלבנה מתפרשת באופן אחר לגמרי ממה שחושבים העולם, שאין היא רצתה להיות יותר גדולה מהשמש, אלא היא רצתה להיות יותר קטנה, והסיבה לזה, כי היא יודעת שתפקידה כעת היא להיות במהות של מקבל, ולכן היא לא יכולה להיות באותו הגודל של השמש, אלא קטנה ממנה, ולכן אומר לה הקב"ה, אכן "לכי ומעטי את עצמך".
ומבאר שם בהמשך, שאין קטנותה של הלבנה התכלית והמטרה, אלא שעל ידי המיעוט היא תגיע לשלימות שלה, שתתגלה בה עשיית הקב"ה כפי שהיא מצידו ית', ששני המאורות הם שווים, ועניין זה יתגלה לעתיד לבוא, שאור הלבנה יהיה כמו אור החמה.
"וזהו ביאור המשך השקו"ט בדברי הגמ' — "אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה א"ל מאי רבותי' דשרגא בטיהרא מאי אהני א"ל זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים וכו'"; לאחרי מיעוט (אור) הירח — צריכים להדגיש את תכלית הכוונה באור המקבל, שאין הכוונה שישאר במיעוט אורו, אלא שיבוא ויגיע עי"ז להיות "מאור הגדול", "אור הלבנה כאור החמה".
וזהו תוכן ענין הפיוס של הקב"ה — "לכי ומשול ביום ובלילה כו' זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים כו' זיל ליקרו צדיקי בשמיך" — שכדי שיודגש באופן גלוי שכל המטרה של מיעוט הירח הוא רק כדי שעי"ז תבוא סו"ס להיות "כאור החמה", ששוב יהיו "שני המאורות הגדולים", יש בה גם עתה ענינים של "גדלות" ("לכי ומשול כו' לימנו בך כו' ליקרו צדיקי כו'"): ובכ"ז "לא קא מיתבא דעתה, אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח", והיינו להדגיש שכל זמן שהיא בגדר "מאור הקטן", שהלבנה היא בגדר מיעוט, צריכים עדיין ל"כפרה" על מיעוטה, עד שתושלם הכוונה בגלוי לעתיד לבוא, "והי' אור הלבנה כאור החמה" שיהיו "שני המאורות הגדולים" בגלוי ובפועל"
ובזה יובן המענה על שאלתך, בביאור נפלא ובהיר בסדר המאורעות בבריאת הלבנה, שיש בזה שני שלבים, שלב כפי שהוא מצד המשפיע, מצד הקב"ה, שאז הלבנה והחמה הם שווים בהשוואה אחת, וכך היא השלימות מצידו, אלא שרצה הקב"ה, שתבוא הטענה מצד המקבל, ויתגלה שהמקבל אכן מקבל, וכפי שטענה הלבנה.
לשלימות העניין, מוכרח לעיין בפנים השיחה, ולראות שם את כל הרחבת הביאור בענין תורה שבכתב ושבעל פה, שהיא היסוד לכל הביאור פה, וראה טוב.
ויהי רצון, שנזכה לכל זה תיכף ומיד ממש, בהתגלות מלך המשיח, שאז יהיה גלוי לכל העולם "אור הלבנה כאור החמה" תיכף ומיד.
