נח והמבול

שלום, אכן שאלתך אודות התאריכים בסיפורו של המבול דורשים מעט הבנה ויש מקום לבלבול. ננסה להיות לעזר.

ראשית נביא את הפסוקים הרלוונטיים מהתורה המציינים תאריכים:

ספר בראשית פרקים ז-ח

יא בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ. יב וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה. יג בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה...

יז וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ, וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ. יח וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ, וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. יט וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ, וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם. כ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם, וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים. כא וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר...

כד וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ, חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.

א וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה, וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם. ב וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם, וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם. ג וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ, הָלוֹךְ וָשׁוֹב, וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם. ד וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט. ה וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי. בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים. ו וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם, וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה. ז וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב, וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. ח וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ, לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. ט וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ, וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה, כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו, אֶל הַתֵּבָה. י וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים, וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה. יא וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ, וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. יב וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים, וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד.

יג וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ, וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה. יד וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ, יָבְשָׁה הָאָרֶץ.

כעת נביא את פירושו של רש"י לפסוקים.

פרק ז

יא - "בחדש השני" - רבי אליעזר אומר זה מר-חשון ר' יהושע אומר זה אייר _{(סנהדרין קח)}

ישנה מחלוקת בין רבי אליעזר לבין רבי יהושע על איזה חודש שני מדובר. האם שני לתשרי או שני לניסן. רבי אליעזר סובר שמדובר על החודש השני לתשרי ולכן מדובר על יז' חשון. בתאריך זה החל המבול.

יב - "ארבעים יום וגו'" - אין יום ראשון מן המנין לפי שאין לילו עמו שהרי כתיב ביום הזה נבקעו כל מעינות נמצאו ארבעים יום כלים בכ"ח בכסליו לרבי אליעזר שהחדשים נמנין כסדרן אחד מלא ואחד חסר הרי י"ב ממרחשון וכ"ח מכסליו.

התורה מציינת שהמבול היה ארבעים יום. ידוע שיום כולל הן את הלילה והן את יום, אם כן מדוע התורה מציינת במפורש שהמבול היה ארבעים יום וארבעים לילה כשהיא היתה יכולה לשתוק והיינו מבינים לבד שמדובר הן על היום והן על הלילה? אלא אם התורה לא היתה מציינת במפורש יום ולילה היינו חושבים שארבעים יום הכוונה באמת ליום וללילה אך מכיון שהמבול התחיל במהלך היום אזי אולי היינו חושבים לטעות בכך שחצי היום הראשון נמנה עם מנין ימי המבול. ולכן התורה מציינת במפורש שהמבול היה ארבעים יום ולילה לומר לנו שאין אנו צריכים לספור את יז' בחשון (שהוא כאמור יום תחילת המבול) במניין של ארבעים הימים.

ובמילא אם מתחילים לספור מ – יח' בחשון את ימי המבול יוצא שיש לנו 12 ימים בחשון [בהנחה שהחודשים נמנים אחד מלא ואחד חסר, כך שתשרי הוא בן 30 ימים, חשון בן 29 ימים וכן הלאה. אזי חשון שהוא בן 29 ימים סופרים מהם 12 ימים מ – יח' חשון עד כט' חשון] ושאר ה 28 ימים בחודש כסלו וזה מה שרש"י מסיים שהמבול הסתיים בכ"ח בכסלו.

יז - "ותרם מעל הארץ" - משוקעת הייתה במים י"א אמה כספינה טעונה המשוקעת מקצתה במים ומקראות שלפנינו יוכיחו.

בפסוק זה "וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ" התורה מתארת את התיבה 

שהיא הייתה מעל הארץ ולפי הפסוקים כדלקמן רש"י מוכיח ששקיעת התיבה במים הייתה 11 אמה בתוך המים ובמילא 4 אמות מעל הארץ מכיון שהמים היו מעל הארץ 15 אמה בסך הכל, אך זה מוכח מהפסוקים כדלקמן.

כ - "חמש עשרה אמה מלמעלה" - למעלה של גובה כל ההרים לאחר שהושוו המים לראשי ההרים.

כאן רש"י מציין עובדה חשובה שמה שהתורה אומרת "15 אמה מלמעלה" הכוונה היא שמפלס המים היה בגובה של 15 אמות מעל פני ההרים.

פרק ח

ג - "מקצה חמשים ומאת יום" - התחילו לחסור והוא אחד בסיון כיצד? בכ"ז בכסליו פסקו הגשמים הרי ג' מכסליו וכ"ט מטבת הרי ל"ב ושבט ואדר וניסן ואייר קי"ח הרי ק"נ.

לאחר שירידת הגשמים במבול הסתיימה עדיין היה מים בכל העולם ומפלס המים החל לרדת רק לאחר 150 ימים. ממתי מתחילים לספור את 150 הימים הללו? אם המבול הסתיים בכח כסלו בבוקר אז ניקח 3 ימים מכסלו מכיון שהוא חודש מלא ואז יש את כח' כט' ל' כסלו. חודש טבת הוא חסר – 29, שבט מלא – 30, אדר חסר – 29, ניסן מלא – 30, אייר חסר – 29. החשבון הוא 3+29+30+29+30+29=150. זאת אומרת שבסוף אייר הסתיימו 150 ימים ולכן בתאריך א סיון זה לאחר שנסתיימו ה 150 ימים.

ד - "בחדש השביעי" - סיון והוא שביעי לכסליו שבו פסקו הגשמים.

"בשבעה עשר יום" - מכאן אתה למד שהיתה התיבה משוקעת במים י"א אמה שהרי כתיב בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים זה אב שהוא עשירי למרחשון לירידת גשמים והם היו גבוהים על ההרים חמש עשרה אמה וחסרו מיום אחד בסיון עד אחד באב חמש עשרה אמה לששים יום הרי אמה לד' ימים נמצא שבי"ו בסיון לא חסרו אלא ד' אמות ונחה התיבה ליום המחרת למדת שהיתה משוקעת י"א אמה במים שעל ראשי ההרים.

בקטעים הבאים מתחיל קצת הקושי.

נתחיל עם סיום דברי רש"י על ההוכחה שהתיבה היתה משוקעת 11 אמה בתוך המים וזאת הוא מוכיח מכך שהתורה כותבת שהמים כיסו את ראשי ההרים 15 אמה. וגם התורה מציינת שהמים התחילו לרדת לאחר 150 ימי המבול שזה היה בתאריך א' סיון ובתאריך א' אב נראו ראשי ההרים זאת אומרת שלקח למים לרדת 60 ימים ובשמן הזה המים ירדו 15 אמה. כל אמה מורכבת מ 6 טפחים כך ש 15 אמה שווים 90 טפחים שירדו במשך 60 ימים לכן כל יום ירד טפח וחצי. אנו גם יודעים שבתאריך יז' סיון קרקעית התיבה נגעה בהרי אררט זאת אומרת שלמרות שפני המים היו עדיין הרבה מעל פני האדמה מכל מקום קרקעית התיבה מכיון שהייתה משוקעת במים הרי היא כבר נגעה בהרי אררט. ואם אמרנו שכל יום ירד מהמפלס של המים טפח וחצי אז לאחר 16 ימים מ א' סיון עד יז' סיון ירדו בסך הכל 16*1.5=24 טפחים שלחלק ל 6 זה יוצא 4 אמות. המים ירדו 4 אמות מהמפלס הכי גבוה של המים וכבר התיבה נגעה בהרי אררט והרי כבר אמרנו מקודם שהמים היו גבוהים 15 אמה מעל ההרים אז 15 פחות 4 זה 11 אמה שהתיבה היתה משוקעת במים לפי דברי רש"י.

בפסוק ד התורה מתייחסת למנוחת התיבה על הרי אררט. לכן כאשר הפסוק נותן תיארוך למאורע הפסוק משתמש במילים בחדש השביעי. והשאלה שעולה היא – שביעי למה? לבריאת העולם? לתחילת ירידת הגשמים? להפסקת הגשמים?

רש"י מפרש שמדובר על החודש השביעי להפסקת הגשמים זאת אומרת שבעה חודשים מסוף הימים שירד בהם הגשם = סוף הארבעים ימי המבול = החודש השביעי מכח' בכסלו שזה יוצא א' אב מכיוון שכסלו הוא החודש הראשון בו נפסק הגשם ואב הוא השביעי מכסלו.

מדוע מוכרח רש"י לומר שמדובר בחודש השביעי להפסקת הגשם? שמא נאמר שזה החודש השביעי לירידת הגשם?

אלא הכרח זה של רש"י נובע מהעובדה שפסוק ד מתייחס לתנועת התיבה שהיא הפסיקה לנוע בחודש השביעי אזי מסתבר לומר שהמילה שביעי הכתובה כאן היא שביעי לתנועת התיבה. וממתי התיבה התחילה לנוע? לא מתחילת 40 ימי המבול, אלא בסוף 40 ימי המבול כמו שכתוב בפרק ז פסוקים יז-יח "ויהי המבול ארבעים יום על הארץ, וירבו המים" (ריבוי המים לאחר ארבעים הימים נבע מפתיחת מעיינות תהום רבה וזה גרם ל-) "ויגברו המים וירבו מאוד על הארץ" (או אז גרם ריבוי המים ל-) "ותלך התיבה מעל פני הארץ".

ולכן בפסוק ד כאשר מדובר במנוחת התיבה אז מתיחסים למנוחה שלאחר תנועת התיבה. ותנועת התיבה התחילה בסוף ימי המבול שזה יוצא בכסלו ולכן כאן כשהתורה מציינת לומר החדש השביעי מדובר על השביעי להפסקת המים = ותחילת תנועת התיבה.

בפסוק ה נראה שהתורה כבר מדברת על ראיית פני ראשי ההרים ומכנה את החודש שבו זה קרה בתור החדש העשירי. וכאן כפי שנרא,ה רש"י לא מייחס את החודש העשירי לסיום ימי המבול אלא לתחילת ימי המבול. זאת אומרת לא כמו בפסוק הקודם. וזאת למה? מכיוון שהפסוק מדבר על סיום הזמן בו הארץ הייתה מכוסה במים. ולכן היחס הוא לתחילת ימי המבול שאז האדמה התחילה להתכסות במים ולכן אם המבול התחיל בחודש חשון אז החודש העשירי מחשון הוא אב.

ה - "בעשירי וגו' נראו ראשי ההרים" - זה אב שהוא עשירי למרחשון שהתחיל הגשם. וא"ת הוא אלול ועשירי לכסליו שפסק הגשם כשם שאתה אומר בחדש השביעי סיון והוא שביעי להפסקה? אי אפשר לומר כן על כרחך שביעי אי אתה מונה אלא להפסקה שהרי לא כלו ארבעים יום של ירידת גשמים ומאה וחמשים של תגבורת המים עד אחד בסיון ואם אתה אומר שביעי לירידה אין זה סיון.

והעשירי אי אפשר למנות אלא לירידה, שאם אתה אומר להפסקה והוא אלול אי אתה מוצא בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ. שהרי מקץ ארבעים משנראו ראשי ההרים שלח את העורב ו-21 יום הוחיל בשליחות היונה הרי ששים יום משנראו ראשי ההרים עד שחרבו פני האדמה, ואם תאמר באלול נראו [ההרים] נמצא שחרבו במרחשון והוא קורא אותו ראשון [בפסוק יג] ואין זה אלא תשרי שהוא ראשון לבריאת עולם ולרבי יהושע הוא ניסן.

ראשית נזכיר שהיחס בפסוק לחודש העשירי הוא לתחילת ירידת המים מכיון שהפסוק מדבר שנגמר הזמן של כיסוי המים באדמה.

רש"י מוכיח בשני הכיוונים מדוע בפסוק ד אי אפשר לומר החודש השביעי שהוא שביעי לירידה אלא שביעי להפסקה זאת אומרת שביעי לכסלו = סיון. וגם הוא מוכיח שבפסוק ה אי אפשר לומר שהחודש העשירי הוא עשירי להפסקת המים אלא עשירי לירידה זאת אומרת עשירי לחשון = אב.

ההוכחה של רש"י לכך שבפסוק ד החודש השביעי זה שביעי לכסלו זה מכך שהתורה מציינת את תחילת ימי המבול שזה יז בחשון. לזה צריך להוסיף 40 ימי מבול ולזה צריך להוסיף 150 ימים של תגבורת המים. ולכן מוכרחים לעשות חשבון פשוט שמביא אותנו לסיון. אם נאמר שהחודש השביעי הוא שביעי לחשבון אנו נגיע לאייר.

ולאידך, בפסוק ה' מוכרחים לומר שהחודש העשירי מתייחס לעשירי לירידת הגשמים, מכיוון שאם נאמר שזה עשירי להפסקת הגשמים כמו שרש"י הסביר על פסוק ד אז זה מכניס אותנו לבעיה אחרת. עשירי להפסקת הגשמים זה אלול. מים זה שנראו ראשי ההרים יש להוסיף עוד 40 ימים שנח המתין עד ששלח את העורב ולאחר מכן עוד 21 ימים של שילוח היונה (הוא שלח את היונה 3 פעמים בפעם הראשונה הוא המתין 7 ימים מאז שילוח העורב ואז שלח את היונה עוד פעמיים ובין כל פעם הוא המתין 7 ימים). אם נחבר את הימים יוצא לנו 60 ימים. כעת אנו מוכרחים לומר שעשירי זה עשירי לירידה מכיון שאם זה עשירי להפסקה אז אנו צריכים לספור 60 ימים מאלול שזה מביא אותנו לחשון שאז התורה אומרת שחרבו פני האדמה והתורה מכנה את התאריך שחרבה פני האדמה בתור "בראשון באחד לחודש חרבו המים מעל הארץ", שהארץ חרבה = נגמר כיסוי המים והאדמה התחילה להתייבש, זה קרה בחודש הראשון. ולכן מוכרחים לומר שהספירה שלי העשירי זה מהירידה כי אז נראו ראשי ההרים זה בחודש אב ומחודש זה 60 ימים קדימה זה תשרי ומתאים שהתורה תכנה את חודש תשרי כהחודש הראון במשמעות של ראשון לבריאת העולם.