בביאור שאלה מעין זו ישנם כמה וכמה ביאורים בתורת החסידות, ולהלן אביא אחד מהם, כפי שמובא בשיחת הרבי לפרשת יתרו תשמ"ט (מודפס בספר השיחות תשמ"ט ח"א).
בשיחה זו מרחיב הרבי שאלה דומה בנוגע לבקשת ישראל במתן תורה, וכך כותב:
"לאחרי שבני ישראל שמעו עשרת הדיברות אמרו למשה רבינו "דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות".
"וצריך להבין: המדריגה הכי נעלית אליה יכולים בני ישראל להגיע, היא כאשר הקב"ה עצמו מתגלה ומדבר אליהם (בלי ממוצעים), כפי שבקשו בני ישראל "אינו דומה השומע מפי השליח לשומע מפי המלך", "רצוננו לשמוע מפי מלכנו כו' רצוננו לראות את מלכנו", והקב"ה מילא את בקשתם, כפי שבני"י אמרו אח"כ (כמסופר ע"י משה בתורה) "הן הראנו ה' אלקינו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש, היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי"
וא"כ מדוע בקשו בני ישראל אחר כך "דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים" – בגלל החשש "כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלקינו עוד" – הרי זה עתה ראו ש"וידבר אלקים עם האדם וחי"?!
ויתרה מזו: הקב"ה אמר למשה – על דבריהם של בני ישראל – "שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך היטיבו כל אשר דברו, מי יתן והי' לבבם זה ליראה אותי!" ---
וכמובן וגם פשוט, שאם הקב"ה מתרצה מבקשתם, הרי מובן שזוהי התכלית והכוונה האמיתית, שלכן התרצה הקב"ה.
ובביאורה של השאלה, מרחיב הרבי ומסביר באריכות, שהתכלית והכוונה של הקב"ה בבריאת העולם היא כמאמר הידוע שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, היינו שהעולם בעצמו יהי' דירה לו ית'.
וכביאור הידוע שבמושג "דירה בתחתונים" ישנם שני פרטים באופן כללי –
א) דירה לו לעצמותו יתברך שלמעלה מכל הגבלה והגדרה. האור שלמעלה מהעולם. ב) הדירה צריכה להיות בתחתונים - בתוך העולם הזה הגשמי שאין תחתון למטה ממנו. ועניין זה נפעל על ידי עבודת בני ישראל בעולם הזה התחתון, שהופכים את הדברים הגשמיים לקדושה.
ואימתי ניכר באמת שהדירה היא "דירה בתחתונים", בזמן שישראל מאוחדים ממש עם העצמות ואין מגבלות התחתונים מפריעים להם. אלא להיפך, שהתחתונים עצמם נהפכים לקדושה.
ולכן אין העניין של 'התחתונים' עניין נוסף בדירה, אלא זה נוגע ממש לעניין הדירה .
ועניין זה נפעל בעיקר ע"י מתן תורה, כי עד מתן תורה הייתה גזירה בין העליונים לתחתונים – שהעליונים לא ירדו למטה והתחתונים לא יעלו למעלה, היינו שאף שלמדו תורה וקיימו מצוות, ועד ש"תורה קדמה לעולם", אבל עד אז היו העולם והתורה שני דברים נפרדים, התורה לא פעלה בתוך המציאות הגשמית של העולם.
וכביאור הידוע בעניין המקלות ששימשו כתפילין ליעקב אבינו, שאף שכיוון בהם את כל הכוונות, הרי בפועל ממש, לאחרי שעשה את פעולת ההנחה כביכול, הרי במקלות לא נשארה שום קדושה, והיו יכולים לזרוק אותם;
החידוש של מתן תורה הוא שהתורה והמצוות יומשכו למטה לתוך המציאות של העולם, יבררו ויזככו אותה. כך שהעולם עצמו ייהפך ל"חפצא" של קדושה.
עניין זה נתחדש במתן תורה ע"י שנתגלה עצם התורה ("חמודה גנוזה"), כפי שהיא קשורה בעצמותו ית', ולכן היה בכוחה של התורה להיות נמשכת מטה מטה, לתוך גשמיות העולם.
שמזה מובן, שעם כל העילויים הכי גדולים של מתן תורה, הרי המטרה של כל ההשפעות וכל הגילויים היא להשלים את הכוונה של ה"נתאווה הקב"ה" שיהיה דירה בתחתונים.
ולכן, מסביר שם הרבי, "באם ישנו גילוי ד"מלכנו" ששם לא נרגשת הכוונה (ההמשכה למטה) – אי"ז השלימות האמיתית, ועד שאי"ז אפי' עלי' בשלימות, כי עלי' של יהודי היא עלי' אמיתית, רק כשנמשכת למטה".
ולכן בקשו בנ"י שהקב"ה לא ידבר איתם, אלא משה רבינו, הגם שזה עתה שמעו "קול אלקים חיים מדבר מתוך האש" ונשארו בחיים, כי זה שנשארו בחיים היה בדרך נס (ועל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן, ורק אח"כ החזירן להן בטל תחי'),
ולכן ביקשו "דבר אתה עמנו", שההמשכה מלמעלה תהי' ע"י משה, ממוצע המחבר בין בני ישראל והקב"ה, שדווקא ע"יז נשלמת הכוונה, שהם יכילו את אותו גילוי עצמי כפי שהם בנשמות בגופים בעולם הזה הגשמי.
כי, כנ"ל, הכוונה של מתן תורה היא שיהיה "וחי בהם" ולא "שימות בהם", דווקא כנשמות בגופים בעולם הזה להכיל את אותו גילוי עצמי.
ובזה יובן המענה על שאלתך כיצד הם "פספסו" כביכול הזדמנות זו, כי בעצם בבקשתם מתבטאת התכלית והמטרה של מתן תורה, שהיא לפעול בתוך המציאות של העולם, כפי שהיהודי הוא כאן למטה כנשמה בגוף.
