עשיית חסד על חשבון כיבוד הורים

ראה בשו"ת חוות יאיר סימן ריד: ועל השני אם היה הבן מחויב לקיים צוואת אמו בזה (פי' שציוותה בחוליה שלא ישכיר ביתו להבא לשום אדם ודר בו לפנים בשכירות שנה ת"ח זקן ובעל מעשים) היה נראה לכאורה לומר שאינו מחויב לחוש לה מאחר שלוי מתמיד בתורה יום ולילה לא ישבות ומשתמש ג"כ לעתים בספרי הבה"ב. וק"ל גדול ת"ת מכיבוד אב ואם וארז"ל יכול א"ל אביו היטמא וכו' ת"ל אני ה' כולכם חייבים בכבודי. וק"ל אפילו איסור דרבנן ולמדו לישא אשה הובא בי"ד ס"ס ר"מ ובהג"ה ע"ש והלא אין כבוד ה' יותר מלימוד תורה והרי אתרבי ת"ח מאת ה' ובזוהר איתא הקדוש ברוך הוא תורה איהו ותורה איקרי אף כי אמרו רז"ל כל בית שד"ת נשמעין בו בלילה אינו חרב שנאמר ולא יאמר איה אלהי עושי וגו' אף כי עלה על דעת לוי לומר לבעל הבית בן הזקינה הנפטרת שילמד כל המשך השנה שעה אחת עם ב"ב בחבורה בכל יום לזכות נשמת אמו הנפטרת והיה מקום לומר כי בלי ספק ניחא לה בההוא עלמא זה ותמחול על צוואתה לבנה כי יחשב לה לצדקה וזכות גדול ובהיפך לעון וחטאת קסם מרי אם יגורש לוי זקן וקנה חכמה מן הבית ע"פ צוואתה. מ"מ אין כל זה מספיק לע"ד שיעבור הבן על צוואת האם כי לא דמי להטמא או אל תחזור או מוחה שלא ימחול לפלוני או לא יסע ללמוד למקום שחפץ או שלא ישא פלוני' דכלם מצוה דגופי' ננהו עשה או ל"ת מש"כ שיניח לת"ח ללמוד בביתו אף כי ודאי טוב וישר הוא מ"מ אינו חובה ולא מ"ע דרמיא עלי' כלל. ויש עוד לאלוה מילין לומר מפני שצוואת הזקינה לבנה היה דרך כלל שלא ישכיר ביתו לשום אדם ולכן אפילו את"ל דאם ציותה שלא ישכיר הבית לת"ח אינו מצווה לקיים כי נחליט דה"ל כציווי לבטל מצוה מ"מ בכה"ג איידי דחלה הצוואה על שאר בני אדם חלה ג"כ על כל ת"ח וגם על לוי. ואין לומר בהפך דנאמר שלא היה דעת המצווה על ת"ח. אמת בעודה חייה היתה יכולה לשאל על נדרה בכה"ג ולומר אדעתי' דגברא רבה לא נדרתי מש"כ זו שציוות' אפי' ציוותה סתם אין לנו לחלק מדעתינו להקל על הבן ולומר לו שלא יחוש לציווי האם. ועוד הרי זכרה הזקינה לוי בשם ואמרה שעיקר טעמה בשבילו ולכן אפילו לא היה ללוי שום בית לדור בו לא היינו מרשין לבן הוא ב"ב שדר בו לוי עתה להשכיר הבית לו להבא כ"ש עתה שאפשר לו להשכיר בית אחר והנלפענ"ד כתבתי. נאם יאיר חיים בכרך.

ובפתחי תשובה יורה דעה סימן רמ ס"ק כג: א"צ לשמוע לאביו עיין (בתשובת חוות יאיר סי' רי"ד) שנשאל באשה שציותה בחליה קודם פטירתה לבנה שלא ישכיר ביתו להבא לשום אדם. ודר בו בשכירות שנה זקן ת"ח ובעל מעשים אם הבן מחוייב לקיים צוואת אמו בזה וכתב דלכאורה אינו מחוייב לחוש לה מאחר שהת"ח מתמיד בתורה וקיי"ל גדול ת"ת מכבוד או"א וארז"ל יכול א"ל אביו היטמא כו' וקיי"ל אפילו איסור דרבנן והלא אין כבוד ה' יותר מלמוד תורה והרי איתרבי ת"ח מאת ה' ועוד כי הת"ח רוצה ללמוד בכל יום בחבורה כדי לזכות נשמתה ובלי ספק ניחא לה בהאי עלמא מ"מ אין כל זה מספיק שיעבור הבן על צוואת אמו כי לא דמי להיטמא או אל תחזיר או מיחה שלא ימחול לפלוני או לא יסע ללמוד למקום שלבו חפץ או שלא ישא פלונית דכולם מצוה דגופיה נינהו עשה או ל"ת משא"כ שיניח לת"ח ללמוד בביתו אף כי ודאי טוב וישר הוא מ"מ אינה חובה ולא מצוה דרמיא עליה כלל ועוד אחרי שצואתה היה דרך כלל שלא ישכיר ביתו לשום אדם מאחר דחלה הצוואה על שאר בני אדם חלה ג"כ על ת"ח וכו' ולכן אפילו לא היה להת"ח שום בית לדור בו אינו רשאי הבן להשכיר לו להבא כ"ש עתה שאפשר לו לשכור בית אחר ע"ש: