אשה החלה לספור שבעה נקיים באמצע ימי הריונה, ולאחמ"כ מת העובר ושאבו אותה ממנה באמצעות מכשיר, האם צריכה לספור מחדש.
אשה החלה לספור שבעה נקיים באמצע ימי הריונה, ולאחמ"כ מת העובר ושאבו אותה ממנה באמצעות מכשיר, האם צריכה לספור מחדש.
המפלת תוך ארבעים יום להריונה אינה מביאה קרבן יולדת (כריתות ט, ב. וברש"י שם ד"ה האשה).
ובחזון איש (יורה דעה סימן קי סק"א): עובר שמת בתוך הרחם והפילתו דינו כחי שמת ובבהמה יש לו דין נבלה בין לעניין איסור ובין לעניין טומאה ובאשה דינו כמת לטומאה ולאיסור הנאה.
וראה בתשובות והנהגות (כרך א סימן תקח ו): הלכה לרופא ובדק באינסטרומנט (מכשיר לבדיקה פנימית), וביררה אצלו שלא נכנס המכשיר לרחם אלא כרגיל לפרוזדור לבד, אם בדקה ולא מצאה דם – טהורה, אבל אם מצאה דם אף שלא נכנס אלא לפרוזדור אנו נכנסים למבוכה, שיש לברר אם הרופא עשה פצע המוציא דם (בסריטה ע"י המכשיר), ואם הדם הוא רק מהפצע, שיש חוששין שהמכשיר גורם התעוררות שיצא דם מהרחם, וראוי לאשה לומר לרופא כשבודק שאם שורט בפרוזדור ומוציא דם מהשריטה ולא מהמקור יודיע לה תיכף, ובזה שוב סומכין עליו להקל וטהורה, אבל אם בדקה אחר כך ומצאה דם צריכה לברר אם יש פצע המוציא דם ובזמנינו ניתן לברר ע"י כלי הבטה של הרופאים, וברופא שומר תורה וודאי נאמן, וטוב שתלך לרופא נוסף או אחות שתאמת שרואים פצע בפרוזדור שמוציא דם, ואנו מקילין בזה בימי טהרה דוקא שאז אפילו בספק, החזקת טהרה אלימתא לטהר אותה, ואין חוששין שמא יצא דם גם מהרחם אבל אין להקל אם ראתה דם בימים שעלולה לראות שהרחם רפוי ובקל מוציא דם, ואפילו בימי ספירה שעכ"פ היא עדיין טמאה, ויש לחשוש שגרם בבדיקה תסיסה ברחם ויצא דם גם מהרחם וטמאה, ואם עשה בדיקה יסודית עמוק וסמוך יותר לפתח הרחם, דעתי נוטה להחמיר שמא ע"י מכשיר גרם תסיסה ובא דם גם מהרחם, ומ"מ אין להורות בזה אלא ע"פ בעל הוראה.