שניים מקרא ואחר תרגום

המקור לחיוב שניים מקרא ואחד תרגום הוא מהגמרא בברכות (דף ח עמודים א,ב),  

 

והתוספות שם מביאים שממנחה של שבת, שכבר בה קוראים את הפרשה הבאה בתורה, ניתן לקרוא את הפרשה (והיינו שלעניין שניים מקרא ואחד תרגום מונים מסיום הפרשה הקודמת, ולא כבעניינים שבהם מונים השבת מיום רביעי עיי"ש).     

וכך פסק השו"ע בסימן רפ"ה סעיף ג.  

 

ואף שישנם הידורים ומנהגים רבים באופן קריאתה ובזמנים הראויים לה ביותר (לדוגמה, לשיטת האר"י יתחילנה לפני שישי בבוקר, ולשיטת השל"ה יאמרה כולה מערב שבת אחר חצות ועוד. ועל זה מיוסד מנהג חב"ד שמשתדלים לומר את כל הפרשה בערב שבת). 

וודאי קיום הלכה זו מיום ראשון מדי יום ביומו על הסדר הנזכר הוא מנהג טוב וכשר מלכתחילה.

 

ומה שכתבנו שירא שמיים יוסיף גם פירוש רש"י, הוא מהא דכתב השו"ע בסעיף ב שם, שיכול לצאת ידי חובת התרגום גם בפירוש רש"י. אומנם כתבו המפרשים שאף שיוצא ידי חובה נכון יותר מלכתחילה לקרוא התרגום וגם רש"י וכדסיים השו"ע וכתב : "וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י".