זימון

אימתי נחשב אכילה יחד – לצירוף ג' לזימון, כאשר שניים אכלו ולאחר שסיימו בא שלישי והתחיל לאכול?

 כל עוד שלא אמרו השניים שסיימו לאכול – שברצונם לברך ברכת המזון, והם במצב שאם היו מביאים לפניהם כעת איזה 'קינוח' טוב – היו אוכלים, אזי מצטרף עמם השלישי – למרות שלא אכלו כלל משעה שבא אצלם.


אמנם אם הסיחו דעתם לגמרי מאכילה (וכל שכן שאמרו כן בפירוש), ואפילו לא אמרו כן, רק שהם שבעים מאוד ולא היו אוכלים אפילו קינוח כל שהוא, אזי אינו מצטרף עמהם – אלא אם כן יאכלו עמו ממש.

מקורות

כתב בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים (סימן קצז סעיף א): שנים שאכלו כאחת וגמרו סעודתם, ובא שלישי וקבע אצלם, אם אינם שבעים כל כך – בענין שאם היו מביאים לפניהם איזה דבר החביב אצלם לקנוח סעודה, היו יכולים לאכול ממנה אפילו כל שהוא, לא נגמרה סעודתם עדיין, ומצטרף עמהם – אף על פי שלא אכלו כלום משבא אצלם.


ואם אמרו כבר נברך ברכת המזון, הרי הסיחו דעתם מלאכול עוד ונגמרה סעודתם, ושוב אינו מצטרף עמהם אלא א"כ אכלו עמו. (ואין צריך לומר אם הסיחו דעתם בפירוש מלאכול עוד. ואף להאומרים שהיסח הדעת מאכילה אינו זקוק לחזור לברך המוציא אם נמלך לחזור ולאכול, מפני שדרכו של אדם להיות נמלך בסעודתו להמשך מסעודה קטנה לגדולה, מכל מקום כל זמן שאינו נמלך, וחוזר ואוכל נגמרה אכילה הראשונה בהיסח דעתו כיון שעומד בדעתו ואינו חוזר ממנה).


ומכל מקום אפי' נטלו ידיהם מים אחרונים, מצוה שיחזרו ויטלו מים ראשונים ויברכו המוציא ויאכלו כזית כדי לברך בזימון, ואפי' אם זה אינו חפץ לאכול כלל מצוה שיתנו לו לאכול מעט כדי לזמן עליו, שכל שנים שאכלו כאחד מצוה עליהם לחזר אחר זימון כל מה שיכולים כמ"ש בסי' קצ"ג.