שלום שלום, אחת השאלות שמאוד מטרידות אותי היא שאלת התכלית. מהי התכלית של האדם בכלל, של היהודי בפרט, של העולם הזה, ומה תכליתו של משיח בעצם. לאורך הדרך שמעתי הסברים כמו - תכליתנו היא להדמות לקב"ה לתכונותיו, נשמתנו ירדה לעולם הזה על מנת לעשות תיקון, התכלית היא לחוות התאחדות עם טובו האינסופי של הקב"ה ולחוות את האחד - שהכל זה אחד. האמת הבסולוטית של היהדות לא נהירה לי באופן אבסולוטי והייתי מאוד רוצה שלפחות הבסיס של האמת הזו יהיה לי מאוד מוצק וברור. ברור לי שהשאלה מורכבת - בלשון המעטה, וכמובן שאשמח להתייחסות.
שלום לך, טעמים רבים נאמרו במדרשים, בספרות התורנית ובקבלה על בריאת העולם ותכליתו. החסידות שמה דגש על דברי המדרש "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים". – זאת אומרת שיש לבורא תאוה כביכול להתגלות ולשרות דוקא בעולם התחתון. אם ננתח משפט זה יש כאן שני פרטים: א. הסיבה לרצון ל"תאוה". ב. מהי התאוה. לגבי הסיבה לתאוה מוסבר בחסידות שאין לנו יכולת לדעת את טעמה, ולכן גם זה נקרא בשם "תאוה" – כפתגם הידוע – על תאוה לא שואלים שאלות. כלומר, ודאי שכשאשר מדברים על "תאוה" של הקב"ה זה לא כמו תאוה שלנו שנובע ממקום בהמי וחסר. לבורא לא חסר כלום, אלא שמשתמשים בלשון זה כדי להבהיר שזהו רצון שלמעלה מטעם ודעת ואין לנו כנבראים יכולת להבין את טעמה לאמיתתה (למרות שאנו יכולים למצוא דברים דומים גם בעולם שלנו, כמלך שרוצה שמלכותו תתגלה במקום הנמוך והרחוק ביותר וכדו', אבל עיקר טעמו של רצון זה הוא ללא סיבה המובנת בשכלנו המוגבל). כל זה לגבי הסיבה, אך לגבי העניין השני – מהו הוא נתאווה, זה בהחלט נדרש מאיתנו לדעת ולהפנים. הבורא נתאווה שיהיה לו דירה במקום הנחות והנמוך. לא בעולמות העליונים, המופשטים והרוחניים, לא בגן עדן, ולא בעולם הנשמות, אלא דוקא בעולם הזה התחתון, עולם שבו יש העלם והסתר על הבורא, עולם המלא קליפות וסטרא אחרא, וכאן הבורא מעוניין להתגלות במלוא עוצמתו. כשרצון זה ימומש – הרי העולם יגיע לתכליתו. בגאולה וביאת המשיח הבורא יתגלה במלוא עוצמתו, לכן ביאת המשיח ותחיית המתים היא תכליתו של העולם. מה יקרה בביאת המשיח? יהיה רק טוב. גם בהתחלה. יש בזה כמובן דרגות ושלבים, אבל החל מהשלב הראשון של הגאולה יהיה טוב לעם ישראל. כמובן שאויביי עם ישראל יענשו וכו', אך לעם ישראל ולעולם כולו יהיה טוב, זה יתבטא בזה שיהיה שלום ולא יהיו מלחמות, ולא יחסר כלום וכו', אך העיקר של כל זה הוא גילוי ה' בעולם בכל פינה ובכל מקום, והעולם יהיה מלא בתודעה אלוקית. כיון שזה תכלית העולם באופן כללי, זוהי גם תכליתה של הנשמה באופן פרטי. כלומר הנשמה ירדה לעולם בשביל לגלות את ה' בחלק מסויים ובתחום מסויים בעולם. כל נשמה כפי החלק שניתן לה, מתחיל מזיכוך הגוף הגשמי שלה, וממשיך לחלק האישי שלה בעולם. וכשכל נשמה תמלא את תכליתה הרי העולם בכללותו יגיע לשלמותו. ומכאן אנו למדים שתפקידה של הנשמה בעיקר הוא לא להתנתק מהעולם, להתנתק מהחומריות ומהגוף הגשמי, כפי שתורות מסויימות, שאינן יהודיות, דוגלות בזה, כי אם זו הייתה המטרה הנשמה לא היתה צריכה לרדת לעולם הזה כי כבר עולם הרוחני היתה מופשטת מחומר וגוף והיתה דבוקה בבורא. החידוש של ירידתה לעולם הזה הוא להחדיר קדושה בדברים הגשמיים והחומריים. זוהי בעצם מהותם של מצוות, לקחת חפץ גשמי ולהחדיר בו קדושה, כמו מעור של בהמה תפילין ומזוזה, ומאוכל לעשות סעודת מצוה, ובכלל לברך עליו, ולהחדיר בו קדושה, את הכסף לתת לצדקה, וכך כל דבר גשמי בעולם להחדיר בו קדושה. זה מטרת המצוות. גם באופן פרטני יש לכל נשמה תפקיד ושליחות שמתאימה לפי מהותה וחלק מסוים בעולם שניתן לה על מנת להחדיר בו קדושה וגילוי אלוקי כנ"ל.
