מידה כנגד מידה - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

על פי שיעורי הרב יצחק ערד

סוד השפעת המחשבה – פרק שלישי

 

הכל ממך

כאמור, לאדם יש כוח השפעה על מה שמתחולל בשורשי המאורעות, אך עדיין יש להבין מדוע ובאיזה אופן משפיעה החשיבה שלי על המציאות.

כתוב בזוהר: "כגוונא דעלמא תתאה – עביד כגוונא דעלמא עילאה". כמו העולם התחתון כך העולם העליון. כלומר, הדברים קורים בהתאם לאופן ההנהגה של האדם. למשל, כאשר העולם התחתון הוא בשמחה, נמשכת שמחה מהעולם העליון. וכשהעולם התחתון הוא בעצבות, נמשכת עצבות מהעולם העליון. אם אתה נמצא במצב של דינים, כלומר, חווה חוויית דין ועצבות, אז אתה כביכול גורם שמלמעלה ימשך שפע כזה למציאות, כי מה שנמשך מלמעלה זה בהתאם למה שאתה חווה למטה.

את הרעיון הזה ניתן ללמוד מהפתגם אשר מופיע בפרקי אבות ואשר מבואר בצורה פנימית ע"י המגיד ממעזריטש ממשיכו של הבעל שם טוב. "הסתכל בשלושה דברים, ואין אתה בא לידי עברה, דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים". פירושו הפשוט של פתגם זה הוא, שאתה צריך לדעת שלמרות שנראה כאילו שכל מה שקורה במציאות מתחולל כאן למטה, באמת הכל מגיע מלמעלה. עליך לדעת שמלמעלה משגיחים עליך, בוחנים אותך ומסתכלים עליך ועל מעשיך ובסופו של דבר יהיה עליך לתת דין וחשבון על פעולותיך – דע מה למעלה ממך. זהו הפירוש הפשוט, אך הרב המגיד מבאר אמרה זו בצורתה הפנימית וזהו יסוד בכל ספרי הקבלה – דע מה למעלה ממך פירוש דע שכל מה שלמעלה הכל הוא ממך. במילים אחרות, עליך לדעת שבאותו אופן שאתה חווה את המציאות למטה, כך אתה גורם שהדברים יהיו גם למעלה.

את אותו עניין אנו מוצאים גם בגמרא. בסוף מסכת סוטה מובא, שבמידה שאדם מודד – בה מודדין לו. באופן שאתה מתנהג ובאופן שאתה פועל, באותה מידה מודדים לך. אתה מודד במידת דין – כלומר חווית המציאות שלך היא דין, אז מודדין לך דין, כלומר משפיעים לך מציאות דינית ובעייתית מלמעלה למטה וכן הפוך כמובן, במידה ואתה חווה את המציאות כחסד, יושפע לך מציאות חסד מלמעלה.

בצורה פשוטה, הזכרנו מקודם שההנהגה האלוקית אינה סתמית חס ושלום – יש רצון ויש תכנית ויש דרכי יישום. לכל פרט שקורה בעולם יש משמעות, אבל מי מניע ומשפיע את הסיבות למה שקורה כאן למטה (לפחות בצורה חלקית)? האדם בחוויות שלו!!! וזה חלק מהעבודה של האדם ולכן הוא נברא בצלם אלוקים – באופן שבו הוא חווה את המציאות הוא גם משפיע על מה שקורה במאורעות למעלה.

איך זה עובד?

נחזור למבנה הנפש והעולמות. ראינו שבפנימיותה של המציאות (בכתר) נמצא הרצון העמוק, הבלתי מותנה והאמיתי של הבורא שכאן בעולם הגשמי, בעולם הנברא, יהיה טוב גלוי ונראה. שבעולם על כל בעיותיו וחסרונותיו תתגלה בו השלימות הפנימית הטמונה בתוכו, יוסר המעטה המעלים ומסתיר על השלימות האלוקית ואז יהיה רק טוב וחסד גלוי, או במילים אחרות – שתהיה גאולה. זהו רצונו הפשוט של הבורא לגבי העולם בכלל וזהו גם רצונו הפשוט של הבורא כלפי כל אדם ואדם בצורה פרטית.

ואם כך, תפקידו של האדם הוא להתחבר לאותו רצון פנימי של הבורא אותו הוא רוצה לממש עבורך. אם תשב ותצייר מה צריך לקרות לך, אז תוכל להפנים וגם להרגיש שכל מה שצריך לקרות לך זה רק טוב ועד לתכלית הטוב בעולם הגשמי. ומכיוון שזה אכן מה שהוא רוצה שיהיה לך בפועל, ממילא זו היא מציאותך האמיתית. נכון שאח"כ, מול אותו רצון פנימי שיהיה רק טוב, יש את התכנית ואת דרכי היישום שהם מבטאים מעין תהליך כזה שבגלוי אתה צריך לעבור בעולם כל מיני סוגים של דינים, אבל בפנימיות צריך שיהיה לך טוב.

כמו המשל שהובא למעלה לגבי הכתר – הילד צריך להרגיש שאבא רוצה בשבילו רק טוב! כי הרי זהו רצונו הפשוט הבלתי מותנה של אביו כלפיו, כך גם צריך האדם להבין שהציור האמיתי של מה שצריך להיות לו בעולם זה רק טוב. בפועל אתה חווה חסרון במציאות ואז אתה ניצב מול המציאות וחי אותה, וכשאתה חי אותה ואתה מתייחס אל העתיד וחושב לעצמך – מה יהיה? יש לי סימנים לא טובים והם מראים שיכול להיות לא טוב… ואתה כמובן רוצה שיהיה טוב – אבל ככל שיש יותר סימנים כך יותר הפחד מופיע.

גישה טבעית זאת היא התחברות למקום הבעייתי. זה כמו ילד שמכיר באביו רק את הסטירה שהוא קיבל. אבל זה לא באמת אבא שלו. אביו האמיתי רוצה רק להיטיב לו. החרדה שמשתלטת עליך זה בעצם לראות רק את המסך. אתה חווה את המציאות כמו שהיא אחרי הצמצום, ללא יכולת לזהות שהצמצום עצמו נובע באמת מהכתר – מאהבת הבורא כלפיך.

אם היית מצייר את מה שבאמת רוצים לתת לך – רק טוב כמובן, היית גם מסוגל להכיל ולקבל את אותו טוב במציאות, אבל בגלל שאתה מחובר לניסיון העבר שלך אתה חוסם את הטוב מלהתגלות. למרות שזה מאוד צודק שאתה נמצא בחרדה – זו הרי תגובה טבעית לחוויות העבר שלך – עליך לדעת שהעבר אינו מכריח את העתיד. ואם לא הצלחת להתעלות מעל תודעה טבעית זאת, אז במידה שאדם מודד – מודדין לו. זה הסוד לעובדה שאתה משפיע על המציאות. בחרדה שלך אתה אקטיבי על המציאות – אתה לא רק סתם חרד אלא שבחרדה שלך אתה בעצם פועל אותה וממש אותה במציאות. אתה מתחיל להגביר למעלה את הסיבות שקושי יופיע ואז המסך המסתיר והמעלים על המציאות הטובה האמיתית, מתעבה ומתעצם. וזהו מה שאומר שלמה המלך "מגורת אדם תבואנו" – הפחד שלך הוא אקטיבי.

אבל אם במקום להיות חרד, במקום להיות מחובר למקום הנמוך בתודעה, המקום בו אתה מכיר רק את המכה, את הדין של אביך, במקום זאת תתאמץ ותתחבר למקום בו העיקר הוא מה שצריך להיות כאן, ומה שצריך להיות כאן זה רק טוב וזה מה שהבורא רוצה, בתהליך זה אתה מתחיל לצייר לך את הפנים ואת התוך של המציאות – שהוא בעצם רק טוב. ואז ממילא באותו מנגנון פנימי של מידה כנגד מידה, בזה שאתה מצייר לך את הטוב, אתה פועל כאן שהטוב יתגלה, יימשך ויתממש בתוך המציאות.

אפילו אם התחילו סימנים ובעיות ואפילו אם זה נראה כמצב של ייאוש – בזה שאתה מתעלה מהייאוש הזה, למרות שיכול להיות שאפילו לא תבין בשכלך איך זה יכול לקרות, בהתעלות הזאת שלך הכל בסופו של דבר יתגלה כטוב. באותה פעולה אקטיבית של מחשבה טובה אתה מפעיל את הכתר ולכן אותו תהליך של מחשבה גורם שהטוב יקרה. זו המשמעות הפנימית של המשפט – "חשוב טוב – יהיה טוב". אם אתה חושב רע אתה מאיץ ומזרז את הבעיות והפוך – במחשבה הטובה שלך אתה פועל שיהיה טוב. אתה מעורר את הטוב שיימשך ויתגלה. מחשבה טובה אינה אשליה, אלא זה להתחבר למציאות האמיתית.

יוצא לנו מכל זה דבר פשוט – שצורת חשיבתו של האדם או צורת תודעתו משנה את המציאות בפועל בכל התחומים. בצורה פרטית או בצורה כללית, אם זה בתחומים הרוחניים של האדם או בתחומים שבעולם שמסביבו – אופן תודעתו או צורת המחשבה שלו צריכה לשנות בפועל את המציאות. כמה שיותר עמוקה תחושת הטוב וההתחברות לטוב, כך היא תתבטא בצורה יותר שלימה במציאות. אם מישהו חולה או חסר לו משהו אחר בעולם הגשמי או הרוחני, יש לדעת שאופן התודעה והמחשבה צריכה לשנות את המציאות שבחוץ.

הפסוק שמבטא זאת הוא "הבוטח בה' חסד יסובבנו". אם אתה בוטח אז זה בטח יהפוך למציאות הגלויה שלך. למרות שאתה רואה כרגע רע, אתה חייב לדעת ולבטוח בבורא שלא זו עומק כוונתו. עומק הכוונה הוא שיהיה רק טוב והדין זה כביכול ב"לית ברירה", זה לא הרצון האמיתי שלו. ולכן במחשבה הטובה שלך אתה פועל שהכוונה הפנימית תוכל להתגלות. במחשבה הטובה שלך אתה פועל שלא תמשך אחרי הצד החיצוני של המציאות אלא שהצד הפנימי יופיע. ולכן זה כה חשוב שתתעלם מה"לית ברירה" כביכול ותעורר את ההתחברות לכוונה הפנימית וכך אתה ממשיך את הטוב בגלוי. וזה פועל עד כדי חילול ניסים – כלומר, שאם אדם הולך על זה באמת, מאמין ובוטח בשם "עד הסוף", משליך את עצמו ואת כל מציאותו על ה' ובוטח בו בביטחון עמוק ופנימי, כפי שילד קטן סומך ובוטח באביו, אז גם הבלתי צפוי יקרה באמת. למרות שכל הסימנים יעידו ש"אין סיכוי" ועל פי טבע הדבר "אבוד", למרות זאת האדם שישליך עצמו על השם יראה ניסים גלויים. אך כך הוא הדבר גם הפוך! כאשר אדם חושב מחשבות לא טובות, בסופו של דבר הם יתממשו ויופיעו במציאות והרבה פעמים במקרים אלו יש תחושה של נביאות. אתה כה חושש מדבר מסויים וכאשר הוא באמת מופיע אתה מרגיש כנביא או כחוזה עתידות. אבל זו לא נבואה ואין לך שום כוחות של גילוי עתידות, אלא שאתה במחשבה שלך יצרת את אותה מציאות שלילית, ואם היית משתדל ומצליח להתעלות מעל המחשבות ההרסניות האלה – זה לא היה קורה.

את אותו מנגנון פנימי של מידה כנגד מידה הפועל במציאות, ניתן להבין ואף לראות בצורה מוחשית כאשר נתבונן בחיינו, וככל שנעמיק את תשומת הלב לחיינו ונפתח הקשבה טובה יותר למציאות הסובבת אותנו ולאופן בה אנו מגיבים למציאות, כך נוכל להיווכח שאכן כך הם הדברים.

עבודה עצמית

יש להתעמק קצת יותר ברעיון העומד מאחורי מנגנון זה, כי באמת הרעיון הזה אינו כה פשוט. הרי בתוך המערכת הגלויה של הספירות, בתוך ההכרח של העולם, הדין זה חלק מהמערכת וישנן סיבות צודקות לבעיות ולקשיים המופיעים בתוך המציאות. מאחורי כל דין עומדת סיבה המצדיקה אותו, דברים אינם קורים סתם כך ללא סיבה.

גם כאשר אני מבין שהמציאות הבעייתית, הדינית, לא זהו רצונו האמיתי של הקב"ה אלא רצונו האמיתי הוא שיהיה פה רק טוב, גם אז קשה להבין מדוע כאשר אני מתחבר במחשבותי למציאות החיצונית והדינית אני פועל אותה בתוך המציאות ואילו כאשר אני מתחבר במחשבותיי למציאות הפנימית הגאולתית אני פועל אותה והופך אותה למציאות. על סמך מה ניתן לבסס את העובדה שהמחשבה שלי פועלת על המציאות?

נקודת התשובה היא, שהבורא מעוניין שהמציאות תהפוך למתוקנת וטובה בעקבות עבודתנו אנו, ולחשוב טוב זו העבודה שהבורא רוצה מאיתנו. וביתר פירוט, כמו שאמרנו, מה שהקב"ה רוצה יותר מכל שיהיה פה בעולם זה גאולה – עולם של טוב גלוי, וכל עוד זה לא קורה זה חילול השם. השם הוא תכלית הטוב וכאשר המציאות נחווית כרע, יש כביכול חלל פנוי ממנו, מקום בו הוא אינו נמצא, כי הרי "עוז וחדוה במקומו", בכל מקום בו הוא נמצא, שם ישנה חדוה ושמחה, ולכן ממילא אם יש רע אז הוא כביכול לא נמצא, וזהו חילול השם. אבל כמובן שישנן סיבות לעובדה שהמצב עודנו כך, ישנן סיבות לעובדה שעדיין יש מקום למציאות שלילית, ישנה סיבה לעובדה שהגאולה עדיין לא הגיעה.

יש הרבה בעיות וייסורים בגלות ואי אפשר לומר שיש כל כך הרבה סבל וצרות מכל הסוגים ועד לכך שבכלל ישנה גלות – והכל הוא ככה סתם ללא סיבה. ברור שלהכל ישנה סיבה, ואם ישנה סיבה אז כמובן היא מכוונת לטובה.

ולכן אם כך הם פני הדברים, אז על סמך מה ניתן לחשוב שיהיה טוב? הרי לכאורה אותה סיבה שגרמה למצב כפי שהיה עד עתה תמשיך הלאה. על סמך מה ניתן לומר שלא?

כך הוא הדבר בנוגע למציאות בכלל וכך הוא הדבר גם באופן פרטי. אתה נמצא בצרה כזאת או אחרת, וכמובן שיש לכך סיבה. אז מה פתאום שזה ישתנה? על סמך מה אתה חושב שיהיה אחרת? מהו היסוד להנחה שבאמצעות חשיבה חיובית תשנה משהו?

במילים אחרות, ברור שלא כל מה שקורה לך נובע מהמחשבה שלך. הרי יש הרבה דברים טובים שאינם תוצאה של המחשבה שלך וגם יש הרבה דברים לא טובים שאינם נובעים ממחשבה כזאת או אחרת ובכל זאת אתה נמצא בבעיה הזאת. כמו שרואים בצורה פשוטה שלמרות שלא חשבתי על הגלות, וגם לא חשבתי על כל הבעיות שאני נמצא בתוכן וחשוף אליהן, ובכל זאת הגלות בתוקפה וכך גם הבעיות. אדם נולד למצבים בעיתיים וברור שאין זה תלוי במחשבה שלו. אי אפשר להגיד שהסיבה לכל מה שהאדם עובר זה המחשבות שלו, הרי ישנה השגחה פרטית וישנם דברים שקשורים עם דברים נעלמים ועם גלגולים קודמים – ולכן יהיה זה טעות לחשוב ולהגיד שכל מה שקורה בעולם נובע מהמחשבות שלו.

אז מכאן נשאלת השאלה הפשוטה, אם לא המחשבה שלי היא הסיבה והגורם לבעיה, איך במחשבה שלי אני פתאום אעלים או אשנה את הבעיה ואהפוך את המציאות לטובה?
היינו כן יכולים לומר זאת אם המציאות הייתה כך:
נצייר מציאות של אדם שאין לו שום בעיה. חייו הם רצף בלתי נפסק של טוב וחסד, אבל הוא ללא כל סיבה מתחיל לפתע להרגיש שלילי ולחשוב שלילי ואז גם המציאות הטובה שלו משתנה ולפתע בעיות וקשיים מופיעים בעולמו. במקרה כזה נוכל לומר לו לאותו אדם, שאת השרשרת הזאת של החשיבה השלילית שפועלת את הרע בעולמו יפסיק ושישנה את המציאות הבעייתית שלו בכך שיחשוב מחשבות טובות שמתאימות לחייו האמיתיים. במקרה כזה נוכל לומר בביטחון שהוא גרם את הדברים הלא טובים במחשבה שלו. מדוע? כי במקרה זה המחשבה הלא טובה היא הסיבה הבלעדית לתוצאה הבעייתית. הרי חייו היו רק טוב וחסד כל היום ולפני שחשב מחשבות שליליות לא היו כלל מאורעות שליליים בחייו, אם כך במקרה זה ברור ללא כל ספק שהמחשבה השלילית היא הסיבה הבלעדית לרע והיא זאת שפעלה וגרמה שהרע יתממש בתוך המציאות.

אבל כמו שאנו יודעים ורואים בפשטות לא כך הם פני הדברים. לא כל מה שקורה בחיינו הם תוצאה ישירה ובלעדית של מחשבותינו. יש הרבה עניינים שאנו נכנסים לתוכם עוד לפני שבכלל חשבנו עליהם. אז ממילא מכיוון שאנו נמצאים במציאות לא טובה והקב"ה יודע כמובן מה הוא עושה, ולכל מה שקורה ישנה סיבה, אז מה זה כל כך יעזור אם אני אשנה את המחשבות שלי? ועל סמך מה ניתן לומר שיש אופן של עבודה ואופן של תודעה שמביאה את הגאולה? הרי אם שינוי התודעה אינו יכול "לגעת" בכל הסיבות לבעיות, כי הרי ישנן סיבות שאינן תלויות בי, אז ממילא לא יוכל שינוי התודעה גם להביא לפתרונן.

והתשובה לכך היא, שלמרות שבוודאי ישנן ריבוי סיבות אצל הקב"ה לכל מה שקורה במציאות, לכל הדברים הטובים ולכל הדברים הפחות טובים ועד לחושך הגלות האחרון בו אנו נמצאים, למרות שיש סיבות לרע הגלוי בעולם, הנקודה המרכזית היא – שהוא רוצהשאנחנו נחולל את המהפך, הוא רוצה שאנחנו בעבודתנו נגלה את הטוב המוחלט, הוא רוצה שאנחנו בכוחות עצמנו נביא את הגאולה האמיתית והשלימה.

ישנן כאמור סיבות רבות לכל המתחולל בעולם ולכל הרע הנראה בעולם, וכאמור כל הבעיות, הקשיים והלא טוב המופיע בעולם, שורשם הוא מידת הדין של הקב"ה ועוד למעלה מזה -מהצמצום הראשון שאז סילק הבורא את אורו הטוב והאינסופי, אבל על האדם לדעת שלא זה רצונו האמיתי של הבורא. הבורא אינו מעוניין בצמצום, אינו מעוניין בדין ואינו מעוניין בסבל. כוונתו הפנימית ביותר היא שהדין יתמתק ושהגאולה תבוא בפועל. על האדם לדעת שהקב"ה הוא תכלית הטוב, החיים והעונג, ואת זה הוא רוצה לתת לנו. אסור לאדם לחשוב שהקב"ה נהנה חס וחלילה מהקשיים איתם אנו מתמודדים כאן בעולם, ויש לדעת שהוא כביכול כפוי לחלל את שמו הטוב. הוא כפה עצמו כביכול, הסתיר והעלים את עומק רצונו, העלים את טובו הבלתי מוגבל מאיתנו, וכל זאת על מנת שאנו נוכל להגיע לאותו טוב אינסופי בכח עבודתנו. הוא נתן לנו את הזכות להביא בכוחות עצמנו את הגאולה האמיתית והשלימה.

עכשיו ניתן להבין מדוע החשיבה שלי למרות שאינה הסיבה לרע המתחולל בעולמי, יכולה למרות זאת לפעול ולהשפיע במציאות. הבורא מעוניין שאנחנו בכוחותינו נפעל לגילוי הטוב בעולם, ואחת העבודות (העיקריות) שהטיל עלינו היא לבטוח בו ולחשוב טוב, גם ואפילו כאשר הדבר נראה כבלתי אפשרי. ובגלל שזהו מאמץ אמיתי, בעקבותיו מגיע מידה כנגד מידה השכר – הטוב הגלוי.

עוצמת הביטחון

הבעל שם טוב הקדוש מחדש חידוש נוסף לגבי כוח הביטחון ומגלה לנו את התועלת העצומה הטמונה בו, והוא, שהביטחון בבורא עוטף אותך כביכול, מגן עליך ואינו מאפשר לשום רע לחדור לתוך מציאותך.

כאשר האדם בטוח כל הזמן שהקב"ה יעשה לו רק טוב נראה ונגלה, וזאת אפילו אם המציאות בפועל סותרת זאת – גם כאשר ישנן בעיות, קשיים ואף טרגדיות, אם גם אז האדם למרות כל זאת חי בתחושת בטחון גמור שרע לא יכול לקרות לו, אז אפילו כאשר האדם ראוי לעונש על מעשיו הלא טובים או זקוק לטובתו למשהו לא חיובי שיעורר אותו, גם אז זה לא יכול לקרות. הבורא הגביל עצמו כביכול לכך שאין הוא יכול לפעול בצורה דינית על אדם שנמצא בביטחון. אותה תחושת בטחון עזה אשר מלווה את האדם הבוטח בבורא בצורה אבסולוטית, אינה מאפשרת לשום רע לחדור לתוך מציאותו. ולכן, אומר הבעל שם טוב, שאם חייב האדם בעונש על מעשיו או שלטובתו זקוק הוא לעבור דבר בעייתי, כלומר לחוות דין במציאותו, ראשית הכל מסיר הבורא ממנו את מידת הביטחון ומכניס אותו לחרדה ורק אז יכול הוא להביא אותו לדין.

המחשבה הטובה מגינה עליך בצורה כזאת שאפילו אם אתה ראוי לעונש ומגיע לך לא טוב, אין הלא טוב יכול להגיע וכל זאת מעצם החשיבה הטובה.

עבודת הביטחון

ככל שאנו מתקרבים לגאולה, כך עבודת הביטחון בה' נדרשת יותר וכמו בכל עבודה המוטלת עלינו בתור נבראים, כגודל העבודה כך גם גודל השכר. ויותר מזה, לא רק גודל השכר תלוי בעבודה, אלא גם מהות השכר – כמהות העבודה כך מהות שכרה. למשל, הנחת תפילין היא עבודה מסויימת שכתוצאה מעבודה זו נמשך אור מסויים – שכר מסויים המתאים לעבודה המסויימת הזאת דווקא. וכמו שהנחת תפילין היא אחת מהעבודות המוטלות על היהודי, כך גם ישנה החובה לעשות את העבודה הזאת של בטחון. ואם רוצים למדוד את ערך העבודה, למרות שאומרת התורה "אל תהיה שוקל מצוותיה של תורה", כלומר שהבורא מעוניין בכל מצוה ומצוה באופן שווה, בכל אופן במהות הפנימית של הדברים יש סדר מסויים של דרגת חשיבות במצוות שכן ניתן למדוד. ישנן מצוות חשובות יותר וישנן חשובות פחות – והדבר שהוא רוצה יותר מהכל זה קידוש שמו. ולכן, כמו שיש דרגות בתשובה, שמצוות עשה נמחלות מיד ומצוות לא תעשה נמחלות רק ביום הכיפורים, כך גם ישנן דרגות במהות המצוות וחשיבותן – וחילול ה' זה הכי חמור, וממילא פשוט שקידוש ה' זה הדבר הכי נעלה. ומכיוון שהגאולה זהו השיא של קידוש ה', לכן מה שמוביל שכך זו העבודה הכי נדרשת. העבודה שמביאה את הגאולה בפועל ממש, שהיא עבודת הביטחון, היא העבודה הכי חשובה, ובמיוחד בתקופה בה אנו נמצאים, תקופה אותה הגדיר הרבי מליובאוויטש כתקופה בה מגיעה הגאולה האמיתית והשלימה – שהרי אנו הדור האחרון לגלות ודור הראשון לגאולה.

סיכום קצר

הצגנו בעיה שהפחדים והחרדות מופיעים כתגובה טבעית למאורעות השונים המתחוללים במציאות, ולכאורה אין שום אפשרות להסיר אותן ולהרגיש מנוחת נפש אמיתית. עוד ראינו כי האדם במחשבותיו משפיע על המתחולל במציאותו. כלומר, שכאשר אדם מצייר טוב וחווה טוב – הטוב מגשים את עצמו ולעומת זאת כשהאדם חרד ונמצא בבהלה פנימית – החרדה בסופו של דבר מצדיקה את עצמה ומופיעה במציאות. אמרנו גם שיש משהו מאוד בסיסי באדם שרוצה להיות מציאותי ולא לברוח מהמציאות ורק ולדמיין דמיונות שווא שהכל טוב, ולכן אם אנחנו בטוחים ע"פ "הסטטיסטיקה" שלא יהיה טוב, אז אני רוצה להיות "ריאלי" ולהגן על עצמי מהבעיה שעומדת להופיע בכל רגע. מכאן יוצא שהגישה הכביכול "ריאלית", הנובעת מכל מה שקורה במציאות, היא גישה של פחד וחרדה תמידיים ובגלל שמצב התודעה שלי משפיע על המציאות, לכן אותה גישה ריאלית מחוללת בסופו של דבר את הבעיות בתוך המציאות.

אבל לאחר ניתוח המבנה השלם של המציאות, מבנה עשר הספירות והכתר, נוכחנו לדעת כי כל הבעיות והדינים שאנו רואים וחווים במציאות, הם רק נראים כרע וע"י הסתכלות פנימית יותר ורחבה יותר, ניתן לראות שבאמת בפנימיותה של המציאות יש רק טוב. כלומר, שהרצון העמוק והכוונה הפנימית של הבורא לכל מה שמתחולל פה בעולם, גם לדברים שנראים כהיפך הטוב, זה שיהיה פה רק טוב גלוי ונראה. ולכן, להיות מציאותי באמת זה לחשוב כל הזמן על הטוב, ואילו לחשוב רע ולהיות חרד מהבעיות זה להיות דווקא לא מציאותי – כי המציאות האמיתית היא שהכל בעצם טוב טהור רק שהבורא הטיל עלינו את התפקיד לחשוף אותו. כלומר, שגילוי המציאות האמיתית שבה יש רק טוב, תלוי באופן בו אני חווה את הדברים וזוהי עבודתנו העיקרית בדורנו זה.

לאור המבואר בחסידות והנלמד בשיעוריו של הרב ערד, נכתב ועובד על ידי ליאור דבורצקי
הפרק הבא: שינוי ופיתוח התודעה

מוקדש לרפואת והצלחת

מאיר אוריאל בן עידית

סדרת הספרים החדשה

שאל את הרב

דילוג לתוכן