נושא: כללי

תשלומי שוכר שקלקל לשכן

שכר בית בקומה העליונה, ובתוך ימי השכירות נסדקה האמבטיה, והמים טפטפו לקומה התחתונה, וקלקלו לשכן שתחתיו את התקרה, מי חייב לשלם על התיקון?

אם השוכר שלמעלה השתמש באמבטיה כדרך בני אדם, ולאחר שנודע לו שהאמבטיה שלו סדוקה ומקלקלת לשכן, נזהר מעתה ואילך שלא לפתוח את ברז המים, אינו חייב מעיקר הדין לשלם כלל לשכן שלמטה, על הנזק שנוצר עד עתה.

מקורות

כתב בשולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי ממון (סימן תי סעיף כא): נפלו כלים בבור והוזקו או נשתברו, פטור, שנא': ונפל שמה שור או חמור (שמות כא, לג), שור ולא אדם, חמור ולא כלים; ולא נתמעט אדם אלא ממיתה, אבל אם הוזק בו חייב; אבל על הכלים פטור, בין אם נשברו לגמרי בין אם הוזקו.


ובפתחי חושן (חלק ו – נזיקין – הערות פרק ז – נזקי בור הערה ט) כתב: כל שאינו בעל חי הוא בכלל כלים, וגם כשהוזקו פטור, ששבירת כלים ה"ז כמיתתן (עי' קהלות יעקב ב"ק סימן ד), ונראה שגזיה"כ הוא, ובערוה"ש נתן קצת טעם לזה, ויש לעיין אם חייב מדיני שמים, ובחזו"א משמע שכל שפטרתו תורה פטור אף מד"ש.


וכיון שהשתמש במי האמבטיה ברשות, ומים אלו שלו הזיקו, הרי הם כבורו שהזיק, ובור שהזיק פטור על הכלים – (קלקול תקרת שכנו).


ויש להוסיף, שאף שמבואר שכאשר ההיזק הוא ישיר מכוחו – חייב מצד אדם המזיק (ראה תוס' ב"ק ד, ב. ד"ה ואימא), ואף שזה בשוגג (כי אדם מועד לעולם). אמנם זה אינו בדרך כלל, כי בדרך כלל אי"ז היזק באופן ישיר, רק מכח כוחו, והרי זה רק גרמא, כמבואר במסכת סנהדרין (דף עז עמוד ב): אמר רב פפא: האי מאן דכפתיה לחבריה ואשקיל עליה בידקא דמיא – גירי דידיה הוא, ומיחייב. הני מילי – בכח ראשון, אבל בכח שני – גרמא בעלמא הוא.


ואף שגרמא בנזקין חייב בדיני שמים, כאן שלא ידע מכך כלל והשתמש לתומו וברשות, ללא כל כוונה והכשר להיזק, אין חייב לכאורה אף בדיני שמים. רק אם ידע ופתח לאחר שידע שמזיק לשכנו, חייב עכ"פ מדיני שמים.