נושא: תפילה

תפילת הדרך

היוצא לדרך, מאימתי יכול לומר תפילת הדרך?

לכתחילה יש לאומרה לאחר שיצא מן העיר, כאשר הוא עדיין בתוך 3.840 ק"מ ('פרסא') הסמוכים לעיר. אמנם בדיעבד אם אמרה לאחר ש"גמר בליבו" לצאת לדרך, יצא – גם אם אמרה בתוך העיר, וכן בדיעבד יכול לאומרה גם אם הרחיק, כל עוד הוא בדרך (אמנם אם כבר הגיע לתוך 3.840 ק"מ הסמוכים לעיר שאליה נוסע, יאמרנה בלא שם ומלכות).

מקורות

כתב בשולחן ערוך הרב אורח חיים (סימן קי סעיף ו): מאימתי מתפלל אותה [את תפילת הדרך], משעה שמהלך בדרך, אבל לא כשעדיין הוא בתוך העיר שדר בה, לפי שאין להתפלל תפלת הדרך עד שיחזיק בדרך, ועיבורה של עיר דהיינו ע' אמה ושיריים סמוך לעיר הרי הוא כתוך לעיר. [וכן הוא בסידור "צריך לאומרה משהחזיק בדרך – חוץ לעיר"].


ויש מי שמתיר אפילו בתוך העיר משעה שגמר בלבו והכין עצמו לצאת בו ביום, שזה נקרא ג"כ החזיק בדרך, – שמוחזק לילך בודאי. ויש לסמוך על דבריו בדיעבד.


ובסעיף ח' (שם): וי"א שלא תקנו תפילת הדרך אלא בתחלת הדרך שהיא פרסה ראשונה (היינו בתוך 3.840 ק"מ לשיטת הגר"ח נאה), ויש לחוש לדבריהם לכתחילה לאמרה בפרסה ראשונה, ואם שכח מלאמרה יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך, ובלבד שלא הגיע לתוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה, ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה.