נושא: כללי

שימוש בחפץ ללא רשות הבעלים

האם מותר לאדם להשתמש בחפץ השייך לאדם אחר, באופן שיודע בוודאות שכאשר ידע מכך אותו אדם – יסכים לכך?

אסור להנות מכל חפץ שהוא ללא ידיעת והסכמת הבעלים – לפני השימוש ב (גם במקרה שמדובר בחבר קרוב מאוד וידיד נפשו, שההשערה היא שוודאי כאשר ידע מכך יסכים וישמח על שימוש חברו בו).

מקורות

כתב בשולחן ערוך אדה"ז, חושן משפט, הלכות מציאה ופקדון (הלכה ג): וכל זה בדבר שאין בו סימן, אבל בדבר שיש בו סימן, לדברי הכל אסור להשתמש בו או למכרו עד שיבא בעליו ויתן סימניו ויטלנו, אפילו אם הוא בענין שבודאי יתייאשו בעליו ממנו כשיודע להם שנפל להם, כגון שמצאו במקום שרוב העוברים הם נכרים, רק שהוא יודע שנפל מישראל, שבשעה שבאה האבדה ליד המוצא עדיין לא נתייאשו הבעלים ממנה, מפני שלא ידעו מנפילתה, הרי זו באה לידו באיסור, ושוב אין יאוש מועיל בה, ולעולם היא ברשות בעליה כמו שנתבאר למעלה. לפיכך חייב הוא להכריז ולהודיע כדי שיבא בעליה ויתן סימן ויטלנה, אף אם כבר נתייאש ממנה.


וממשיך בסעיף ד: ואפילו ברור לו שכשיודע לבעליו שהוא נטלה – אזי ישמחו ויגילו מפני אהבתם אותו, אסור לו ליהנות בה בלא דעת הבעלים.


לפיכך הנכנס לפרדס או לגינת חבירו, אסור לו ללקוט פירות שלא מדעת הבעלים, אף על פי שבעל הפרדס והגינה הוא אוהבו וריעו אשר כנפשו, ובודאי ישמח ויגיל כשיודע לו שנהנה זה מפירותיו, מכל מקום כיון שעכשיו אינו יודע מזה הרי הוא נהנה באיסור, וכן כל כיוצא בזה וצריך להזהיר לרבים שנכשלין בזה מחמת חסרון ידיעה.