קראתי שמה שבג' קליפות הטמאות אין שחרור משם, מה זאת אומרת אין שחרור משם? האם גם בחשיבה יש שייכות לג' קליפות הטמאות, ואם כן אדם שחשב מחשבת איסור זאת אומרת שבאותו זמן הוא קשור לקליפה ואפילו אחרי כן? אם אדם אחרי כך לא נתן למחשבות איסור להיות במחשבה הרי הוא מתנתק מהם והם לא קשורות אליו, אז למה אין שחרור משם? אם אדם אכל מאכל איסור מהי התשובה שלו איך יכול לדעת שתיקן את אותו מאכל איסור. או שאין לו תקנה אפילו התענה כל חייו?
הנושא של ג' קליפות הטמאות מבואר בין השאר בתניא פרק ז'. כשאומרים שאין שחרור לג' קליפות הטמאות, הכוונה שבשונה מקליפת נגה, שהם כל הדברים המותרים, שיש להם אפשרות לעליה ולהתכללות בקדושה ע"י שימוש נכון בהם, לעבודת ה', לשם שמים. הרי כל הדברים שמקבלים חיותם מג' קליפות הטמאות, הקליפה שם היא כל כך חזקה שאין יכולת לאדם להשתמש בהם, גם לא למטרה חיובית, ועד עת קץ שיתקיים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ זה ישאר בידי הקליפות. נוסף לזה, כשאדם מבצע עבירה, בין מחשבה בין בדיבור ובין במעשה הרי הוא ממשיך חיות לג' קליפות הטמאות, חיות שנשארת שם עד עת קץ כנ"ל. למרות זאת בתניא פרק ז' הוא מביא אופן נוסף לשחרר את החיות שהאדם נתן בקליפות ע"י תשובה מאהבה, עיין שם באריכות, למה דוקא תשובה זו גורמת לשחרור מג' קליפות הטמאות. זה לא משנה במה העבירה, גם במחשבה, למרות שהפסיק לחשוב, הרי באותו זמן שחשב מחשבת איסור הוסיף חיות בהם וזה כביכול קיים בהם עד שיעשה תשובה, וכן במאכל איסור וכו'.
אתר האינטרנט "דעת – יהדות באור החסידות והקבלה" מרכז מאגר תוכן עצום של נושאים שונים: חינוך, זוגיות, שלום בית, משמעות החיים , מודעות עצמית, מעגל השנה ועוד.. התוכן שבאתר מרוכז ברובו משיעורי הרב יצחק ערד – ראש ישיבת דעת וראש מכון דעת ותבונה – לימודי אימון וטיפול יהודי. מרכז דעת נותן שרות של יעוץ הלכתי, השקפתי ומשפחתי, על פי התורה והחסידות, לרבני ודייני קהילות ולאנשים פרטיים בארץ ובתפוצות. התשובות נענות על ידי צוות המשיבים של מרכז דעת. חלק מהתשובות מתפרסמות באתר זו במדור שאלות ותשובות.