אשה הנוסעת ממקום למקום שישנם הפרשי זמן גדולים ביניהם, והגיע יום עונת חשש וסתה, האם תבדוק לפי זמן ממנו יצאה (שם קיבלה את הוסת – ממנו נובע כעת החשש), או לפי הזמן בו נמצאת כעת בפועל?
אשה הנוסעת ממקום למקום שישנם הפרשי זמן גדולים ביניהם, והגיע יום עונת חשש וסתה, האם תבדוק לפי זמן ממנו יצאה (שם קיבלה את הוסת – ממנו נובע כעת החשש), או לפי הזמן בו נמצאת כעת בפועל?
מעיקר הדין צריכה לחשוש רק לפי המקום בו נמצאת, (והרוצה להחמיר לחשוש גם ליום של המקום ממנו יצאת, תחמיר לעצמה).
[אמנם אם התחילה לחשוש את יום חשש העונה ביום יציאתה ממקומה, ובאת למקום אחר שהיום מתארך יותר, תמשיך לחשוש עד סוף היום, ולא בסיום המעת לעת של יום יציאתה].
כתב בשולחן ערוך יורה דעה הלכות נדה (סימן קפד סעיף ב): בשעת וסתה צריך לפרוש ממנה עונה אחת ולא משאר קריבות אלא מתשמיש (המטה) בלבד. אם הוא ביום פורש ממנה אותו היום כולו אפילו אם הוסת בסופו ומותר מיד בלילה שלאחריו, וכן אם הוא בתחלתו פורש כל היום ומותר כל הלילה שלפניו. וכן הדין אם הוא בלילה פורש כל הלילה ומותר ביום שלפניו ולאחריו, בין שקבעה וסת בשלש פעמים או בפעם אחת.
הגה: וכל זה לא מיירי אלא בוסת התלוי בימים אבל לא בוסת התלוי בשינוי הגוף (ב"י בשם הראב"ד) ועיין לקמן סימן קפ"ט. ואשה שמשנית וסתה להקדים שנים או שלשה ימים או לאחר כשמגיע זמן וסתה צריך לפרוש ממנה ב' או ג' ימים קודם או אחריו. (הגהות מיימוני פ"ח דהלכות איסורי ביאה). ועיין לקמן סי' קפ"ט.
ובשולחן ערוך הרב (שם ס"ק יב): הלילה. עד הנץ החמה כי חושי הוסתות תלוים במהלך החמה והלבנה ובקביעות החדשים כדלקמן סימן קפ"ט (כרתי ופלתי). ולכן אין חילוק בזה בין ימי ניסן ותשרי, לימי תמוז וטבת, לעולם העונה היא יום או לילה, ולא י"ב שעות דוקא. (ב"י ממשמעות הגמרא ופוסקים וט"ז ומנחת יעקב דלא כש"ך).
ובנטעי גבריאל (הלכות נדה ח"ב, פרק פה, הערה ט) הביא מה שכתב לו הגאון רבי יעקב יצחק ניימאן שליט"א, שבענין שינוי הזמנים של שינוי המקומות לענין וסתות, נה ע"פ המבואר בשו"ע הרב (מהדו"ת סימן א' ס"ח) וז"ל, "וזמן חצות לילה הוא שוה בקיץ ובחורף לעולם י"ב שעות אחר חצי היום שהוא אמצע הלילה ממש והיא עת רצון למעלה בכל זמן ובכל מקום.
ואף שהימים והלילות משתנים לפי האקלימים וריחוק המדינות זו מזו ממזרח למערב אין בכך כלום וכמו זמן קריאת שמע ותפילה וזמן כניסת שבת ויו"ט שהוא ג"כ בכל מדינה ומדינה לפי זמן הימים והלילות שלה (כי עת רצון שלמעלה ויחודים עליונים שבקריאת שמע ותפילה וקדושת שבת ויום טוב הוא למעלה מגדר המקום והזמן רק שמאיר למטה לכל מקום ומקום בזמנו הראוי לו וזהו ג"כ הטעם ששורה קדושה עליונה בחוץ לארץ ביום טוב שני של גליות ולכן גם בני ארץ ישראל הבאים לחוץ לארץ חייבים בקדושת היום אף שדעתם לחזור כמו שנתבאר בהלכות יום טוב)".
הנה עפ"ז ממילא יש לילך גם בנידון דידן לחומרא, שאם בדרך משל וסתה בכ' אייר בארה"ק, ובאת לארה"ב, ועדיין כ' לחודש, חוששין מספק עד סוף היום.
[ומדבריו שם נשמע להחמיר לב' המקומות, והיינו גם למקום שיצאה משם – בו קיבלה הוסת.
אמנם נראה שדברי רבינו שהולכים אחר היום עצמו הוא רק לענין הקשור לזמני היום (כתיקון חצות, ק"ש, שבת מועדים, וכיוצ"ב). משא"כ לענין "חושי הוסתות" הרי הם "תלוים במהלך החמה והלבנה", וא"כ הרי זה תלוי לפי המקום בו שוהה בזמן החשש בלבד, ועצ"ע. ומ"מ ודאי שאם התחילה לחשוש ביום יציאתה במקום יציאתה, ובאה למקום אחר שהיום מתארך יותר, תמשיך לחשוש עד סוף היום, ולא בסיום המעת לעת של יום יציאתה].
אתר האינטרנט "דעת – יהדות באור החסידות והקבלה" מרכז מאגר תוכן עצום של נושאים שונים: חינוך, זוגיות, שלום בית, משמעות החיים , מודעות עצמית, מעגל השנה ועוד.. התוכן שבאתר מרוכז ברובו משיעורי הרב יצחק ערד – ראש ישיבת דעת וראש מכון דעת ותבונה – לימודי אימון וטיפול יהודי. מרכז דעת נותן שרות של יעוץ הלכתי, השקפתי ומשפחתי, על פי התורה והחסידות, לרבני ודייני קהילות ולאנשים פרטיים בארץ ובתפוצות. התשובות נענות על ידי צוות המשיבים של מרכז דעת. חלק מהתשובות מתפרסמות באתר זו במדור שאלות ותשובות.