סליחה מילד

שלום הרב
האם נכון לבקש סליחה מילד בן ארבע במצב בו הגבתי כלפיי התנהגותו באופן לא ראוי- כמו צעקה או מכה ?
אני נוהגת כן לבקש. ועם זאת להסביר מדוע כעסתי. והאמת שהוא בעצמו מבקש מיד סליחה ..כי הוא מבין לרוב את חציית הגבול שקרתה. וכיוון שכך אני נוהגת אז הוא מבקש שאבקש סליחה..במקרים שאני לא..
בנוסף אם צעקתי אז הוא אומר שזה מעליב אותו ושאני לא צריכה לצעוק עליו. כיוון שאני מודעת למחדל מצידי ולחומרת העניין מבחינתי להגיע למצב כזה איתו, אס אני גם מתוך מקום חינוכי מסבירה שעל כולנו להתגבר ולבחור לעשות נכון . וגם אמא.
הוא ילד מאד פיקח ברוך ה׳ , ולמשל אומר שכשאני כועסת עליו או שולחת אותו לחדר הוא חושב / מרגיש שאני לא אוהבת אותו.. איך מוצאים את המילים הנכונות במצב כזה? כמובן שאמרתי שתמיד אמא אוהבת אותו ( ואני יודעת שהוא מרגיש זאת באופן כללי. אבל שלא תהיה לו תפיסה מוטעית.

תודה רבה

שלום,


ילד צריך לראות את ההורה שלו במבט מוערך ומרומם. כמו כן חשוב שיראה סוג של יציבות בהתנהגות ההורה. לכן לעניות דעתנו לא כדאי שהאמא תבקש סליחה מהילד באופן שגרתי. זה באיזה שהוא מקום מקטין את המקום של ההורה אצל הילד, ומנגד למקום המרומם והערכי שצריך להיות במבט של הילד אל מול ההורה.


להסביר מדוע כעסת זה בסדר. אך אם את חושבת שהתנהגותך לא היתה נכונה, תשתדלי בפעם הבאה לכוון יותר לשליטה עצמית נוכנה, במידת האפשר.. אך אין צורך לבקש מהילד סליחה. בפרט כאשר מדובר על ילד בן 4, למרות בגרותו. אולי מלבד ממקרים קיצוניים, אם בכלל, אך בוודאי לא על דרך הרגיל.


כנ"ל לגבי אם צעקת עליו והוא אומר שזה מעליב אותו, צריך להסביר לו שלא יעלב, אבל לא להציג את עצמך כאחת שלא מתגברת על עצמה. הילד צריך לראות אותך ככל האפשר במקום של שלימות, והוא ישאף גם למקום הזה, ולא במקום של קונפליקט ומאבק פנימי. בוודאי שזה קיים בתוכך, ככל בן אדם, וצריך לעשות עבודה עצמית להשתדל ככל האפשר להגיע לשליטה עצמית ומוח שליט על הלב, אבל מול הילד, צריך להשתדל יותר להציג את הצד השלם יותר, לא להתנצל ולא להסביר איך גם את לא התגברת על עצמך.


כאשר את כועסת עליו ואת חושבת שהוא מרגיש שאת לא אוהבת אותו, הרי כמובן שאין סיבה להרגשה זו, וגם אם הוא אומר זאת, לא צריך להתרגש מדיבורים כאלו. אלא פשוט להגיד בתוקף שאמא תמיד אוהבת אותו, ולא להתייחס לדיבורים אחרים.


בהצלחה ובשורות טובות 

מקורות