נושא: שבת

ניפוח 'כדור ים' בשבת

האם מותר לנפח 'כדור ים' בשבת?

מותר לנפח 'כדור ים' בשבת לצורך משחק הילדים, (והרוצה להחמיר יחמיר לעצמו). [התשובה מתייחסת ל'כדור ים' בלבד, ואין לדמות ההיתר בו לניפוח 'כדור-רגל' או ניפוח 'בלון' – בהם הדין שונה, ואכ"מ].

מקורות

כתב בשולחן ערוך הרב אורח חיים (סימן שמ סעיף יד): מוכין שנפלו מן הכסת מותר להחזירם, אבל אסור ליתנם בתחלה בכסת, מפני שעכשיו עושהו כלי עיין סי' שי"ז.


ובסימן שיז סעיף ה כתב: נשמטו לו רצועות מנעל וסנדל, מותר להחזירן למקומן, ובלבד שלא יעשה קשר בראש הרצועה כדי שלא תשמט מן הנקב, מפני שהוא קשר של קיימא.


במה דברים אמורים במקומות שאין רגילין שם לקשור קשר זה, אבל במקומות שרגילין לקשרו, אסור אפילו להחזיר, גזרה שמא יקשור, ואפילו במקומות שאין רגילין לא התירו אלא להחזיר אבל במנעל חדש אסור ליתן הרצועה בשבת, מפני שהוא מתקן כלי, ואפילו להחזיר לא התירו, אלא כשהנקב הוא רחב ויכול להחזיר בלי טורח, אבל אם הנקב הוא צר שצריך טורח להכניס הרצועה בתוכו, אין זה כמחזיר אלא כנותן בתחלה, ואסור משום תיקון כלי.


וכן הדין ברצועות של מכנסיים, אבל אבנט מותר להכניס במכנסיים בתחלה בשבת, מפני שאינו מבטלו שם, ועשוי להכניס ולהוציא תדיר, לפיכך אין בו משום תיקון כלי, אבל אסור להכניס משיחה לשם, מפני שמבטלה שם.


ובשו"ת בצל החכמה (חלק ד סימן צב): ע"ד כר גומי .. וזה דרך שימושו; מנפחין את הכר העשוי בצורת טבעת דרך נקב קטן העשוי לכך עד שהוא מתמלא רוח. כשהוא כבר ממולא אויר די לצורך סותמין את הנקב בפקק…


נלענ"ד בס"ד להתיר בנד"ד על פי המבואר בב"י (סוסי' שי"ז) שכ' וז"ל, כ' בתשו' אשכנזית ששאלת את מותר להכניס אבנט במכנסים בשבת, פשיטא דמותר ואמאי לא והא אר"ח שרי לאהדורי אודרא לבי סדיא בפ' במה טומנין, ואף על גב דאמר התם ה"מ בעתיקי אבל בחדתי לא, היינו משום דעביד כלי אבל הכא דלא מבטל לי' ועשוי להכניס ולהוציא תדיר פשיטא דשרי אפי' בחדתי ע"כ. 


הנה אם נאמר דמש"כ, דעשוי להכניס ולהוציא "תדיר", ר"ל דכל פעם שפושט להמכנסים הוא מוציא את האבנט וכשחוזר ולובשם הוא חוזר ומכניס האבנט לתוכם, ומשו"ה פשיטא לי' דשרי, א"כ בנד"ד שלא בכל פעם שהוא קם מע"ג הכר ומפסיק מלהשתמש בו מוציא ממנו את האויר רק אחר שימוש בו של יום או יומים שפיר י"ל דאסור לנפחו בשבת דנחשב עביד כלי.


אבל לקושטא דמילתא נלע"ד כי רבינו המהרי"ל בתשו' אשכנזית דקדק לכתוב, ועשוי להכניס ולהוציא "תדיר", לפי שבאמת גם בכר וכסת דרכו להכניס ולהוציא המוכין שבתוכן כמבואר במתני' (מקואות פ"י מ"ב), הכר והכסת של עור הרי אלו צריכין שיבואו בהם המים. ופי' הר"ש שם, שדרך כר וכסת של עור להכניס ולהוציא מה שבתוכן. וכ"כ בפי' הרא"ש והרע"ב שם. אלא לפי שמ"מ אין דרכו להוציא מה שבתוכם רק אחר זמן מרובה כשיתלכלכו או יקרעו עיי' תיו"ט שם (ד"ה והתפלה) לכן בהכנסת המוכין לתוכם נחשב עביד כלי משא"כ אבנט דרכו להכניס ולהוציא מן המכנסים ולתוכם תדיר, היינו שאינו משאירו בתוכם לזמן מרובה וכמש"כ בתשו' הנ"ל, אבל הכא "דלא מבטל לי'" לכן שרי. ועיי' ערוך השלחן (סי' שי"ז סעי' י"ד) שכ', אבל אבנט שרי להכניס במכנסיים במקום שדרך לעשות כן משום דלא מבטל לי' התם ויוציאו בחזרה ואין כאן תיקון כלי ע"כ. הרי השמיט תיבת "תדיר" משום דעיקר התירא משום דלא מבטל לי' התם וכמש"כ. ובודאי גם במשאיר האבנט במכנסים ליום או יומיים מותר להכניסו בשבת כיון שאינו מבטלו שם.


לכן גם בנפיחת כר דנד"ד אף שאינו מוציא האויר ממנו כל פעם בגמר תשמישו מותר לנפחו בשבת כיון שאינו מבטל האויר שם לזמן מרובה.


[ומדיוק לשון רבינו בסימן שי"ז בענין היתר 'אבנט', שהוא מטעם "שאינו מבטלו שם, ועשוי להכניס ולהוציא תדיר", נראה שכיון שדרך שימוש 'כדור ים' להוציא ולהכניס האויר ממנו תדיר, וכנראה בחוש בדרך משחק הילידים בזה, הרי שגם אם ישאר מידי פעם האויר שנותנים בתוכו לזמן יתר – כיום או יומים, אי"ז מחשיבו 'כלי', כיון שאין הדרך לבטל האויר בתוך הכדור, ויהיה מותר לנפחו בשבת (וכפי שהביא בשו"ת 'בצל החכמה הנ"ל"), והרוצה להחמיר יחמיר לעצמו].