שלום וברכה,
בקשר לשאלה הראשונה:
הכל מתחיל מהכוונה האלוקית ש"נתאווה הקדוש ברוך הוא לו יתברך דירה בתחתונים", בשביל מילוי כוונה זו הוא ברא את העולמות והנבראים התחתונים, ושלח את הנשמות, שהן חלק ממנו – "חלק אלוקה ממעל ממש", לבצע את הכוונה האלוקית בעולם, ולגלות את האלוקות בתוך העולם.
כאן נעשית החלוקה הראשונה – בין הקב"ה עצמו, לבין נשמות ישראל, שהן אמנם חלק ממנו, אבל ירדו למטה ו'התלבשו' בגוף. התחלקות זו – היא לצורך התאחדותם יחד אחר כך, "ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד" – על ידי מילוי הכוונה האלוקית.
היחס הזה שבין ישראל לקב"ה, מכונה יחס של איש ואשה, חתן וכלה. כפי שמופיע בשיר השירים ובמדרשי חז"ל וכו'.
כלומר, הקב"ה הוא החתן, האיש, המשפיע,
וישראל, שהם אמנם חלק ממנו, אבל נפרדו ממנו בצד הגלוי – הם הכלה, האשה, המקבל.
ובדוגמת יחס זה – שהוא יחס כללי הנוגע לכוונת הבריאה, הקב"ה ברא גם את האדם, שהוא נברא בצלמו ודמותו של ה' – "נעשה אדם בצלמו כדמותינו", באופן שהאדם מתחלק לשניים – איש ואשה, בשני חלקי נשמה. ויש תהליך של חיפוש והשלמה, בדוגמת התהליך שהנשמה עוברת בירידתה לעולם לבצע את הכוונה האלוקית.
אמנם הקב"ה היה יכול לשלוח נשמה מאוחדת, באותה מידה שהוא היה יכול לברוא את העולם במצב מושלם וגאולתי, אבל חלק מהכוונה האלוקית, שזה יהיה ע"י עבודה שלנו ויגיעה שלנו. וממילא גם ב"מודל" האלוקי השלם, שזה ה"אדם" – יש בו חלוקה זו ועבודה זו.
ואם נמשיך בכיוון זה – כשם שבקשר בין הקב"ה וישראל יש עליות וירידות, יש שהקשר אינו גלוי, יש שלא מרגישים את השלימות והטוב שבקשר וכו', ובעצם זה כל המושג "גלות", העלם והסתר,
כך גם בקשר בין חלקי הנשמה – יש לפעמים שלוקח זמן למצוא את הקשר בין חלקי הנשמה, ויש לפעמים, גם כאשר הקשר כבר קיים ובני הזוג נישאו, שישנה עבודה רבה, ליצור את החיבור הפנימי ביניהם.
צריך לזכור, שכמו שעבודת היהודי בעולם – לעשות נחת רוח לקב"ה – באה על ידי יגיעה ומאמץ, אך אנו מצווים לעשות זאת בשמחה ובטוב לבב,
כך צריך להסתכל על העבודה האישית בקשר של הזוגיות, ולדעת שלמרות הקושי הקיים לעיתים, צריכים להשתדל לעשות עבודתינו מתוך שמחה ובטחון בה'.
השלימות של הנישואים והקשר בינינו לבין הקב"ה תהיה בגאולה השלימה, וכך גם בגאולה הפרטית של כל אחד ואחת.
בקשר לשאלה השניה:
מובא בשם החיד"א, והרבי מביא זאת פעמים רבות בשיחות, בפירוש הביטוי ההלכתי "גר שנתגייר" (ולא גוי שנתגייר), שעוד לפני הגיור, נשמת הגר, היא נשמה עם ניצוץ אלוקי, רק שלא נתגלה עדיין. והגיור מגלה את השורש היהודי שהיה קיים בו בהעלם קודם.
ועל פי זה ניתן לפרש, שגם קודם הגיור היתה שייכות בין שני חלקי הנשמה, אלא ששייכות זו היא בהעלם מוחלט, ולא ניתן לדעת על קשר וחיבור זה – אלא רק אם בסופו של דבר, היה גיור כהלכה, עם כל הפרטים שבזה, שאז מתגלה למפרע (רטרואקטיבית) הקשר ביניהם.
(וזו לשון החיד"א: "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי – ולא אמרו גוי שנתגייר להורות כי זאת מלפנים ממעמד הר סיני שקיבלנו התורה שם נמצא נפש הגר הזה הבא לאחר זמן רב מאוד להתגייר . . שמאז הימים נפש זו עמדה במעמד הנפלא של הר סיני אלא דאשתהויי אשתהי עד הזמן הזה ושפיר אמרו גר שנתגייר".)
