'ליבון' במקום 'הגעלה'.

כתב בשולחן ערוך הרב אורח חיים (סימן תנא סעיף ח): כלי חרס שדרך היסקו כל השנה הוא מבחוץ כגון קדרה ומחבת וטפקא של חרס, דהיינו כלי חרס שמסיקין אותו תחתיו מלמטה ואופין על גביו מלמעלה, אף אם הוא רוצה להכשירו ע"י היסק מבפנים, כגון שימלאנו גחלים בוערות, אין זה מועיל כלום, גזירה שמא יחוס עליו שלא יתבקע מחמת הגחלים, כיון שאין זה דרכו בכל השנה, ולא ימלאנו גחלים בוערות ויסיקנו מבחוץ, והיסק חיצון אינו מועיל כלום מן התורה, שהרי האיסור נשתמש ונבלע בפנימית הכלי, וצריך להפליטו גם כן דרך פנימית הכלי דכבולעו כך פולטו כמו שיתבאר, וכשמסיקו מבחוץ אין האיסור נפלט דרך פנימית הכלי על ידי היסק חיצון זה.

ובסעיף ט: ואפילו אם רוצה להסיקו מבפנים ומבחוץ, כגון שמכניסו ריקן לתוך התנור מלא אש ששלהבת עולה מכל צדדי הכלי ומלבנו יפה מבפנים ומבחוץ, אין זה מועיל כלום, גזירה שמא יחוס עליו שלא יתבקע ויוציאנו מן התנור טרם שיתלבן יפה יפה עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו, אבל אם מחזירו לתוך כבשן מלא אש שמצרפין בו כלי חרס חדשים הרי זה מותר להשתמש בו בפסח, דכיון שמכניסן להיסק גדול כזה, בודאי אינו חושש עליהם אם יתבקעו.

וממשיך בסעיף י: וכל זה בכלי חרס, אבל בכלי מתכות שאינו נפקע מחמת חום האש, הרי הוא יכול למלאותו גחלים מבפנים, וישהה אותם בתוכו עד שאם יגע אדם בצד החיצון של הכלי יהיה היד סולדת בו, מחמת שנתלבן הכלי מן הגחלים, שאז בודאי נשרף כל החמץ הבלוע בתוכו, אף על פי שלא נתלבן כל כך עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו, שהרי כלי מתכות הן נכשרין על ידי הגעלה, וליבון קל הזה אינו גרוע מהגעלה.

[ולפי"ז נראה שאם לפני הגעלת הכלי יקדים וילבן (בליבון קל) מקום הידיות, שפיר ניתן להגעילו לאחר מכן].