נושא: תפילה

עניית אמן

כמה עונים צריך להיות בציבור בכדי לומר קדיש, ברכו, ואמן על ברכות חזרת הש"ץ?

בחזרת הש"ץ צריך שיהיו לפחות תשעה (בנוסף לחזן) הנמצאים במצב הלכתי המאפשר להם לענות אמן (כגון, שאינם אוחזים באמצע תפילת שמונה עשרה). ובשאר דברים שבקדושה צריך שיהיו לפחות ששה עונים (רוב מנין) – מתוך מנין העשרה הנמצאים בבית הכנסת.


 

מקורות

לענין ענייה בחזרת הש"ץ כתב בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים (סימן קכד סעיף ו): חזרת הש"ץ נתקנה לאמרה בעשרה, וכשאין ט' מכוונים לברכותיו נראה כברכה לבטלה, לכן כל אדם יעשה עצמו כאלו אין ט' זולתו ויכוין לברכת הש"ץ…


ואם אין ט' המכוונים לתחלת הברכות, הרי הש"ץ אומר תחלת הברכות לבטלה שלא כמו שתקנו חכמים, שהרי תקנו חזרת הש"ץ כדי להוציא את שאינו בקי, ואינו מוציאו אלא כשט' שומעים לו, ואם אין ט' שומעים אלא בסוף הברכות, אף על פי שזה שאינו בקי שומע בכל הברכות, לא יצא ידי חובתו, כיון שתחלת הברכות לא שמע אלא ביחיד, ואין היחיד מוציא את היחיד בתפלה, והמתפלל סוף הברכות בלא תחילתן לא יצא ידי חובתו כמו שנתבאר בסי' קי"ד, וכיון שתקנת חכמים היתה שישמעו ט' לפחות גם תחלת הברכות – כדי להוציא את שאינו בקי, לא בטלה תקנתם – אף עכשיו שכולם בקיאים כמו שנתבאר.


ולענין דברים שבקדושה כתב בסימן נה (סעיף ב): כל דבר שבקדושה, כגון קדיש וברכו וקדושה אין אומרים בפחות מעשרה, שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל ולהלן נאמר הבדלו מתוך העדה וגו', ולמדין גזרה שוה תוך תוך, מה תוך האמור להלן עדה, אף תוך האמור כאן עדה, ואין עדה פחותה מעשרה שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת צא מהם יהושע וכלב נשארו עשרה.


ובסעיף ז' שם: אם התחיל אחד מעשרה להתפלל תפלת י"ח לבדו ואינו יכול לענות עמהם אעפ"כ מצטרף עמהם, וה"ה לב' או ג' או ד' – כל שנשאר הרוב שעונין אמן, אין עניית המיעוט מעכבת, שאין אמירת דבר שבקדושה בי' תלוי בענייתן, רק שיהיו שם, שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל על כל עשרה שהם בני קדושה שכינה שורה עליהם, ויכולים לומר דבר שבקדושה, (כגון קדיש וברכו, או אפילו קדושה אם הש"ץ לא התפלל עדיין בלחש לעצמו, אבל כשהש"ץ חוזר התפלה פעם ב' צריך ליזהר שיהיו ט' שומעין ועונין אמן אחריו שלא יהיה ברכותיו לבטלה כמ"ש סימן קכ"ד).


ובסעיף ח שם: ויש אומרים שה"ה אם אחד מי' ישן מצטרף לדבר שבקדושה אף על פי שאינו עונה עמהם, אבל יותר מאחד אין כבוד שמים לצרפם אם הם ישנים, ויש אומרים שאין לדמות ישן למתפלל, לפי שהישן נשמתו מסתלקת ממנו ואין קדושה שורה עליו, ואפשר שרוח הטומאה שורה עליו אפילו כשישן ביום כמו שנתבאר בסי' ד', ולענין מעשה אין להכניס את עצמו למחלוקת כיון שאפשר להקיצו.