נושא: כללי

יהדות לפי האבא

הרבה פעמים שאלים שאלה – האם פעם בתקופה קדומה לפי התנ"ך, קביעת יהדות הייתה לפי האבא?

השייכות של היהדות לאמא נקבע על פי הפסוקים במקרא:


בספר דברים נאמר: "וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ: כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים". חכמים דייקו שכאשר בת ישראל תתחתן עם נוכרי, החשש הוא שהנוכרי יסיר את הבן מעבודת ה' לעבוד עבודה זרה. בפסוק זה מכונה הנכד (בן הבת הישראלית) – בנך. לעומת זאת בחלק השני של הפסוק, כאשר ישראלי מתחתן עם נוכרית – לא נאמר חשש כזה, מכיוון שבן הנכרית, אינו נחשב כיהודי.


ואלו דברי רש"י בפירושו על פסוק זה: "בנו של גוי כשישא את בתך יסיר את בנך אשר תלד לו בתך מאחרי. למדנו שבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך, אבל בן בנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך אלא בנה, שהרי לא נאמר על בתו לא תקח כי תסיר את בנך מאחרי, אלא כי יסיר את בנך".


יש להפריד בין היחוס בתוך עם ישראל – האם הוא כהן או לוי או ישראל, ולאיזה שבט מתייחס – שזה שייך לאבא, לבין עצם קביעת היהדות שזה שייך לאמא (יש שיחה מאוד יפה של הרבי שמביא את ההסבר לזה על פי החסידות).


גם אלו שמוזכרים בתנ"ך שלקחו נשים שלא מעם ישראל – הרי בוודאי שהן עברו גיור כהלכה.

מקורות

דברים פרק ז, ג-ד.


תלמוד בבלי מסכת קידושין, דף סח עמוד ב.


לקוטי שיחות חלק ל, פרשת ויחי.