חיתוך נייר טואלט בשבת

כתב בשולחן ערוך אדה"ז אורח חיים (סימן שמ סעיף יז): אף על פי שחתיכת תלוש מותרת לכתחלה כשאינו מקפיד לחתכו במדה כמ"ש בסי' שי"ד, מכל מקום אם על ידי זה מתקנו להשתמש בו איזה תשמיש חייב משום תיקון כלי אם מחתכו בסכין כמ"ש בסי' שכ"ב גבי קטימת קיסם, ושלא בסכין פטור אבל אסור, לפיכך אין שוברין את החרס ואין קורעין את הנייר המותרים בטלטול כדי להשתמש בהם איזה תשמיש, מפני שהוא כמתקן כלי עיין סי' תק"ח.

[ולפי זה לחתוך נייר בידו שלא ע"פ מידה (כגון שחותך במידה גדולה יותר מכפי הרגיל בימות החול, שאין נוח ג"כ לקינוח כ"כ), מותר לכתחילה מצד 'מחתך'. אמנם עדיין יהיה אסור מצד 'מתקן כלי' אף שחותכו בידו – מדברי סופרים. ואם עושה כן במתקן לנייר (כלי) – הוא איסור דאורייתא].

(אבל משום קורע אין איסור אלא כשקורע ומפריד גופים רבים שנתחברו, כגון קורע בגד הארוג מחוטים הרבה אבל הנייר שהוא גוף אחד אין בפסיקתו וחיתוכו משום קורע, ומטעם זה מותר לקרוע עור שעל פי חבית של יין כמ"ש בסי' שי"ד, מפני שהעור הוא גוף אחד ולא שייך בו איסור קריעה – אלא איסור החיתוך אם מקפיד לחתכו במדה כמ"ש שם).

ובסימן שיד: המחתך את העור ומקפיד לחתכו במדה הצריכה לו כגון שמקצעו לרצועות וסנדלים הרי זה אב מלאכה שכן במשכן היו מחתכים עורות אילים ותחשים במדה לעשותן מכסה לאהל וכל המחתך איזה דבר תלוש ומקפיד לחתכו במדה הרי זה תולדת המחתך כגון הקוטם ראש הנוצה שהוא דק ורך וראוי ליתנו בכר או בכסת חייב אם מתכוין לכך מפני שמקפיד לקטמו במדה הראויה לו וכן המגרד ראשי כלונסות שיהיו שוין וחדין חייב משום מחתך.

ובמשנ"ב (סימן שכב, ביאור הלכה על ס"ה ד"ה ואחד רכים) לאחר שפלפל בארוכה האם חיוב מלאכת מחתך הוא רק ביד או גם בכלי, סיים: "ולענין דינא נראה לי להכריע, דתלוי מלאכת מחתך ככל אחד לפי ענינו, דדבר שדרכו לחתכו דוקא בכלי, לא שייך שם מחתך אלא בכלי, ודומיא שמצינו לענין גוזז בשבת צ"ד עמוד ב, משום דאין דרך גזיזה ביד, ודבר שדרכו להפרידו לשנים ביד, כמו שמצוי לענין איזה סחורה שדרך להפרידו לשנים על ידי קריעה ביד, חייב משום מחתך אי מפרידו על ידי יד, ודומיא שמצינו לענין תולש דחייב אפילו אם תולש בידו ולא בכלי".

[ולפי"ז נייר טואלט שהדרך לחתכו בידו, אם מקפיד לחתכו לפי מידה הצריכה לו, חייב משום 'מחתך'].

ובקצות השולחן (סימן ק"א סקי"ב) הביא בתולדות מלאכת 'מחתך': "שקרע או חתך עור או נייר  – כפי הצריך לו לתשמישו".

[ומשמע מדבריו שענין 'קרע' הוא בידו, וענין 'חתך' הוא בכלי, שכל שעושה כן לפי מידה והוא דרך הרגיל כן, חייב מדאורייתא אף שעשה כן בידו. וכן משמע מסתימת דברי רבינו, שלא חילק בין יד לכלי, כפי שחילק באותו הסעיף עצמו לענים 'מתקן כלי'].

ובסימן קמה (שם. סק"ד): ואם הוא מקפיד לחתוך את הנייר במדה חייב משום מחתך (שם), וכתב המשנ"ב שאם קורע נייר לקרעים בשביל קינוח או לשאר איזה תשמיש חייב משום קורע, שהוא קורע ע"מ לתקן, וכ' זה לשיטתו דבנייר ועור יש בו משום קורע, אבל לפסק אדמו"ר הנז' בסעי' ג' אין חיוב קריעה בנייר ועור, ומ"מ איסור דרבנן יש בו משום מתקן מנא כמבואר בפנים.

ובהמשך דבריו שם כתב שגם נייר שלנו העשוי מקיבוץ חתיכות המודבקות יחד בדבק נחשבים כגוף אחד, וז"ל: "אבל למה לא יהיה בנייר איסור קורע, אע"פ דבעשבים אין איסור קורע, הרי נשתנה [קיבוץ העשבים ודיבוקם] – ונעשה נייר ולבש צורה אחרת, ומהו החילוק בין עור לנייר".

[וכן משמע מדברי רבינו, שכתב על 'נייר' שאין בו משום קורע, והרי בזמנם הנייר עשבים מדובקים יחד, ולמרות זאת החשיבם כגוף אחד. ומכ"ש בזמנינו שהנייר הרבה יותר עשוי כגוף אחד, בשונה מבגד שכל חוט לעצמו רק שמקובצים יחד ע"י אריגה ותפירה, וניתן להפרידם אחד אחד, שלא כבנייר שלא אפשרי לעשות כן].

ובסימן שיב (סעיף א): משום כבוד הבריות התירו לטלטל אבנים לקנח בהם בבית הכסא, ואפילו אם נפנה על הגג ויש טורח להעלותן עמו לגג הרי זה מותר..

ובסעיף ד: יש אומרים שלא התירו לטלטל אבנים לקינוח אלא ברשות היחיד או פחות מד' אמות בכרמלית, ויש אומרים שמותר לטלטלן אפילו ד' אמות בכרמלית ומכרמלית לרשות היחיד אם צריך לכך, מפני שאיסור הכרמלית ג"כ אינה אלא מדברי סופרים כמו איסור הטלטול, והתירוהו ג"כ משום כבוד הבריות, ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל.

[ומשמע שמקילים כשיטה הב', שכל איסור מדברי סופרים התירוהו משום כבוד הבריות. כמו"כ משמע שההיתר לעבור על איסור מד"ס הוא רק בלית ברירא, אך כאשר יכול לבוא לפתרון בלא איסור מד"ס, יעשה כן].

[מהאמור עולה: שלשיטת רבינו אין לחשוש בשימוש בנייר טואלט משום קורע כלל (כמבואר בקצות השולחן בדברי רבינו), ומשום תיקון כלי אם חותך בידו הוא רק מדברי סופרים שהתירוהו מפני כבוד הבריות (כמבואר מפורש בדברי רבינו). אמנם יש לאסור מהתורה משום איסור 'מחתך' (אף שחותך בידו – כמבואר במשנ"ב), כיון שחותכו לפי מידה הצריכה לו (כמפורש בדברי רבינו). ואיסור תורה לא התירו משום כבוד הבריות, והרי שאסור לחתכו גם באין נמצא נייר חתוך. ויכול להשתמש בו ע"י גלגול הנייר מבלי לחותכו, ולאחמ"כ יוריד המים עליו.

אמנם אם אין בנמצא נייר חתוך אחר, וקשה לו להשתמש בנייר ע"י שיגלגל הנייר – מבלי לחתכו – ויקנח בו, ולאחמ"כ ישאירו במים ויוריד המים עליו. יכול להקל לחתוך הנייר בידו, במידה גדולה – יתר על רגילותו בימות החול].